מ"ח 20510-12-24

1.  בקשה שניה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בעקבות הרשעתו של המבקש בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בת"פ 31682-10-19.

2.  בתמצית, בהכרעת הדין של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת א' אורן), מיום 14.7.2020, נקבע כי ביום 21.6.2018, איים המבקש על שכנו, בכוונה להפחידו או להקניטו. בעקבות הסדר טיעון שהתגבש בין הצדדים, גזר בית המשפט על המבקש 3 חודשי מאסר על-תנאי, והשית עוד עונשים נלווים. ביום 30.8.2020 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אולם חזר בו בהמשך מערעורו. בכך לא תם העניין. ביום 18.9.2024 הגיש המבקש בקשה לקיום משפט חוזר; הבקשה - נדחתה (מ"ח 48764-09-24 קורף נ' מדינת ישראל (29.9.2024)).

3.  ביום 8.12.2024 הגיש המבקש בקשה נוספת לקיום משפט חוזר, היא הבקשה שלפנַי.

4.  הבקשה מבוססת, ככל הנראה, על העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, המאפשרת לקיים משפט חוזר אם "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון" (להלן: "עילת הראיות החדשות"). המבקש ממקד את טענתו בסרטון, מלפני כ-6 שנים, שצורף לבקשה ואשר תוכנו תוֹאר במסגרתה. לטענת המבקש, תוכן הסרטון עשוי היה להשפיע על התרשמות בית המשפט ממהימנות שכנו והעדות שנתן, ובכך לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. לפיכך, גורס המבקש כי ראיה זו מצדיקה להורות על קיום משפט חוזר.

5.  לאחר שעיינתי בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה - להידחות, ללא צורך בתשובה. הלכה היא כי ראיות המוגשות בהתבסס על 'עילת הראיות החדשות', "נדרשות להיות חדשות באופן מהותי [...] אין מדובר בראיות אשר ניתן היה להגישן בהליכים הקודמים, ומובאות אך בשלב זה כ'מקצה שיפורים'" (מ"ח 5210/22 בדארנה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (10.8.2022)). דא עקא, מהבקשה עולה כי הסרטון המדובר היה ברשות המבקש בעת ניהול ההליך בבית משפט השלום. המבקש אף טוען כי העלה את דבר קיום הסרטון לפני בית המשפט, אם כי אין לטענה זו תימוכין בפרוטוקול הדיון. אין הצדקה אפוא למשפט חוזר; משפט חוזר לא נועד להיות 'מקצה שיפורים'.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"ה (17 דצמבר 2024).