1

נוכחים:

נציג המבקשת איתי מאירוביץ

החשוד באמצעות שב"ס

ב"כ החשודים 1 ו-2 עו"ד שגיא

ב"כ החשוד 3 עו"ד טילאווי

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

1.         בקשה להארכת מעצר ל-3 ימים נוכח הצהרת תובע לפיה יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום כנגד החשודים ולבקש מעצרם עד תום ההליכים.

2.         ב"כ החשודים טוענים לשחרורם מהטעמים שמנו לעיל.

2

3.         אציין כי הכלל הוא שמשנעצר אדם וחקירתו הסתיימה, ישוחרר ממעצר אלא אם מתקיימים תנאי סעיף 17 ד' סייפא לחוק שלפיהם קיימת הצהרת תובע, וקמה עילה לכאורה לבקש מעצרו עד תום ההליכים בעניינו של אדם. להצהרת תובע יש לייחס משקל אך אין בה לשלול הצורך בבחינת חלופה ומשך הארכה, כך ברגיל וגם משמדובר באדם שמיוחסת לו שהות בלתי חוקית בישראל ובהקשר זה אני מתייחס לחשוד 3 שהוא שוהה בלתי חוקי. במקרה דנן, סברתי שמתקיימים התנאים שביסוד הסעיף לרקע חומר החקירה שבתיק וחלק מהחומר הגולמי סומן על ידי. בנוסף, יצוין כי עבירות של התפרצות לרכב, וגניבתו, כשהן מבוצעות בחבורה, תוך שיתוף פעולה בין מי שהינו תושב השטחים לבין תושבי ישראל, כאשר לחלק מהמעורבים עבר פלילי משמעותי, גם אם אינם מקימות חזקת מסוכנות, עשויות להניב מסוכנות גם משום ההתפתחות הנסיבתית. בהקשר זה נאמרו דברים למשל בעניין מסארוה בש"פ 45/10 ובמקרה זה, כנאמר בדיון, עולה מסוכנות קונקרטית גם נוכח ההתנהלות בשעת המפגש עם השוטרים והדברים נאמרים בראש ובראשונה כלפי החשוד 1 (מהראן), שנהג ברכב לנוכח המפורט בשים לב לכך שלחץ על דוושת הגז כמפורט במסמך שהוא דו"ח פעולה מיום 05.02.14. מסוכנות עולה כלפי שני החשודים האחרים גם עקב השילוב עם עברם הפלילי. החשוד 2 (מוחמד מסראוה) ריצה מאסר בפועל לתקופה משמעותית בין היתר בגין סיכון אדם בנתיב תחבורה ופציעה והרי הנסיבות שבתיק זה מצביעות עד כמה היה קרוב גם הוא להגיע כדי פציעה, הפעם תוך שימוש ברכב (לפי הנאמר, מוחמד נקשר לרכב). אשר לחשוד 3 (מחמוד) כנגדו עומד מאסר על תנאי עקב כניסות קודמות לישראל וכן עבירה של ניסיון לשימוש ברכב ללא רשות והיא לא הרתיעה כמובן לכאורה, מביצוע עבירה נוספת זו בחבורה שהמפורטים לעיל הם חבריה בפרט נוכח הנסיבות שנאמרו. ישנו גם חשש גובר להימלטותו שלו מן החוק.

4.         גם בשלב של הצהרת תובע, יש מקום לבחון חלופה אך הבחינה הזו אינה זהה בעוצמתה לשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אלא פחותה ממנה כפי שנאמר לא אחת ולמשל בעניין וייספיש בש"פ 941/08.

5.         אשר למשך המעצר, בשים לב להצהרת התובע, משך הזמן המבוקש הוא 3 ימים מתוך ה5 הקצובים בחוק הרי שלא אוכל להתעלם גם מהשעה שבה התנהל הדיון ובנסיבות אלה, הנני נעתר לבקשה ומאריך המעצר עד ליום 12.02.14 שעה 12:00.

ניתנה והודעה היום י' אדר תשע"ד, 10/02/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידינופרהרשקוביץ