בבש"פ 7659/17 פלוני נגד מדינת ישראל (להלן- פרשת פלוני) קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"...חלונות פיקוח של מי שנתון במעצר בפיקוח אלקטרוני מוגבלות ככלל לצרכים אישיים חיוניים ("טיפול רפואי, טיפול נפשי או טיפול אחר הדרוש למפוקח"), או לצרכים טיפוליים-שיקומיים ("פגישה עם קצין מבחן" או "לתכלית אחרת שהומלצה בתסקיר המעצר").

ברוח זו יש ליתן תוכן גם להוראת העוללות בדבר התרת חלון פיקוח "לתכלית חשובה אחרת, מטעמים שיירשמו." מעבר לסייג הקבוע בחוק בדבר חשיבות התכלית, נדרש לדעתי גם שהתכלית תעלה בקנה אחד עם המגמה העולה מהתכליות שפורטו במפורש בחוק ועם תכליות המעצר בכלל... יש להסיק שככלל אין לאשר חלון פיקוח למפוקח בגיר לצרכי לימודים.

ברוח זו גם נפסק כי מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו מתיישב עם היתר ליציאה לעבודה (בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (28.2.2016)), וכי אף שקיימת סמכות לפתיחת חלון פיקוח לצרכי עבודה כאמור, יש להפעילה במשורה ורק במקרים יוצאי דופן (בש"פ 6815/16 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (13.9.2016); בש"פ 2296/16 חג'ג' נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 16 (15.5.2016)). וראו עוד לענין מהותו של המעצר בפיקוח אלקטרוני בבש"פ 5364/17 מדינת ישראל נ' איינאו [פורסם בנבו] (17.8.2017), להלן: ענין איינהו."

בעפ"ת 34661-10-23 (מחוזי באר-שבע) סלמאן מדיגם נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

"החלטת בית המשפט קמא לאפשר למשיב "חלונות" יציאה ממעצר בפיקוח אלקטרוני לצורך עבודה, התבססה בעיקר על העובדה שמאז שהמשיב נעצר בפיקוח אלקטרוני חלפה תקופה של 3 חודשים ושכעת אנו מצויים במצב מלחמה. נתונים אלה לא הצדיקו בנסיבות המקרה את ההחלטה לאפשר למשיב יציאה מהמעצר בפיקוח אלקטרוני לצרכי עבודה. ככלל, מתן אפשרות ליציאה לעבודה לעצור בפיקוח אלקטרוני הוא דבר חריג שאינו עולה בקנה אחד עם מהות המעצר בפיקוח אלקטרוני והאינטרסים המעורבים בו.

בנוסף, ככלל, תקופה של 3 חודשים במעצר בפיקוח אלקטרוני אינה נחשבת לפרק זמן המצדיק כשלעצמו שינוי בהחלטה המקורית."

כאמור, מותב זה סבר במסגרת מ"ת 9075-08-23 כי נכון לפרש את החוק כמאפשר יציאה לביצוע עבודות שירות כאשר המבקש עצור באיזוק, כאשר הוא מלווה בערב מפקח וכאשר המדובר בפרק זמן קצר של 32 יום בלבד. (ניתנה החלטה מנומקת על ידי)

בעמ"ת 19040-12-23 מדינת ישראל נגד חמזה אבו עבד, ובמסגרת ערר שהוגש על החלטתי, הבהיר בית המשפט המחוזי לצדדים כי הערר יתקבל, ובהסכמת הצדדים, לאור הבהרת בית המשפט, ביטל את החלטתי המאפשרת יציאה מאיזוק ב"חלונות" לצורך ביצוע עבודות השירות תוך שעמדת המדינה שהתנגדה ליציאה זו התקבלה במלואה.

בנסיבות המתוארות לעיל, לאור פסיקתו של בית המשפט העליון ולאור החלטת בית המשפט המחוזי ביחס לתקופת יציאה מבוקשת קצרה משמעותית מהתקופה המבוקשת במקרה דנן (החלטה שהיא בבחינת קל וחומר), הרי שאין בידי לקבל את הבקשה לפתיחת "חלונות" באיזוק כדי לבצע מאסר בדרך של עבודות שירות, שכן אין המדובר ב"צורך חיוני" או בנסיבות חריגות המצדיקות מתן אפשרות יציאה לעבודה (עבודות שירות) מתנאי מעצר באיזוק.

הבקשה נדחית.

למבקש זכות ערר בהתאם לחוק.

ניתנה היום, כ"א טבת תשפ"ה, 21 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.