החלטה

בתיק זה הוגשה בקשה להתיר למשיב 3 לצאת את המעצר בפיקוח אלקטרוני וזאת לשם התאווררות. לאור התנגדות התביעה קבעתי מועד דיון ושמעתי את טיעוני הצדדים 26.12.24).

ביום 3.1.25 ניתנה על ידי החלטה מנומקת, בה הזמנתי תסקיר מאת שירות המבחן שיתייחס לבקשה. זאת לנוכח חומרת המיוחס למשיב 3, ומתוך גישה זהירה שהתחייבה לשיטתי מנסיבות התיק.

התסקיר שהוגש המליץ על שתי יציאות יומיות וזאת אך ורק בחודש הרמדאן (שמתחיל ביום 1.3.35).

בהמשך, ניתנה על ידי החלטה נוספת, בה קיבלתי את המלצת התסקיר באופן חלקי בלבד.

כעת אני מתבקש על ידי התביעה לקבוע מועד דיון במעמד הצדדים, לאחר שניתנה על ידי החלטה, ככל הנראה בניסיון לשכנעני לשנות מהחלטתי.

לא ברורה לי הבקשה. התקיים בתיק זה דיון במעמד הצדדים. בית המשפט לא הסתפק בכך. הוזמן תסקיר. ורק לאחריו ניתנה על ידי החלטה משלימה. הכל מתוך הבנה לגבי חומרת התיק, ולאור נימוקים שפורטו על ידי בשתי החלטות שונות, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים.

נכון שהבקשה המקורית התייחסה לשעות התאווררות יומיות, ללא קשר לחודש הרמדאן, אך היא הנותנת. בהחלטתי, צמצמתי את היציאות לחודש אחד, ועוד נקטתי בגישה מחמירה לאחר שאפשרתי יציאה אחת ולא שתיים כפי שהמליץ שירות המבחן. קרי, לא קיבלתי את הבקשה לשעות התאווררות כלליות אלא הצטמצמתי לשעות התאווררות במהלך חודש אחד בלבד, וזאת בניגוד לבקשה המקורית ואף מבלי לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה, על אף נימוקי שירות המבחן.

לכן, אינני נעתר לבקשה לקבוע דיון במעמד הצדדים. נדמה כי יש בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, במתן שתי החלטות מהותיות, בקבלת תסקיר, יש כדי להביא למיצוי של בירור הבקשה. די בכך.