1

ניתנה ביום 21 יולי 2019

הנשיאה ורדה וירט ליבנה

1.      לפניי ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופט תומר סילורה; סע"ש 2448-01-17) (להלן: החלטת בית הדין האזורי) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק זה.

רקע וההחלטה מושא הערעור

2.      ביום 17.6.2019 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בקשה לפסלות. הנימוקים לבקשת המערערת היו, בעיקרם, שלושה:

א.    אמירות שנאמרו על ידי בית הדין האזורי במהלך שיחה שהתקיימה במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 13.6.2019, במטרה להביא את הצדדים לפשרה, לעניין התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בין המערערת למשיב. לטענת המערערת אמירות אלו מעידות על כך שבית הדין האזורי גיבש דעתו מראש ולמעשה דעתו "נעולה" על מתן פסק דין לטובת המשיב;

2

ב.      מכך שבית הדין איפשר לב"כ המשיב להתפרע באולם במהלך דיון ההוכחות בלא שעשה את הצעדים הנדרשים לשם שליטה בדיון, ותוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט, מתחייבת המסקנה כי יש לבית הדין אנטוגניזם של ממש כלפי המערערת, המעלה חשש ממשי למשוא פנים;

ג.       האירועים החריגים שהתקיימו בדיון ההוכחות אינם מאפשרים לשופט סילורה לדון בתיק ללא חשש למשוא פנים.

הטענות בערעור

3.      בערעור שלפניי טוענת המערערת, בתמצית, כדלקמן:

א.    תוכן אמירותיו של בית הדין האזורי במהלך הדיון ביום 13.6.2019 מעיד כי בית הדין האזורי גיבש דעתו בסוגיה המרכזית בה יש להכריע בתיק זה - שאלת התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בין המערערת למשיב;

ב.      האופן בו התנהל ב"כ המשיב בדיון ההוכחות, והעובדה שבית הדין האזורי איפשר התנהלות זו, מקימים חשש אובייקטיבי למשוא פנים וגיבוש דעה מוקדמת כנגד המערערת;

ג.       חיוב המערערת בהוצאות לאחר שקיבל בית הדין האזורי את בקשת באי-כוחה להתפטר מהייצוג, מבלי שתוכל לטעון לעניין זה ומבלי שהמשיב ביקש את חיובה בהוצאות, מעלים חשש שלשופט סילורה "אנטגוניזם של ממש כלפי המערערת, המעלה חשש ממשי למשוא פנים כלפיה".

4.      ביום 8.7.2019 הוגשה תגובת המשיב לערעור. אלו, בתמצית, עיקריה:

א.    טענות המערערת בדבר התנהלותו של ב"כ המשיב בדיון ההוכחות לא היו ולא נבראו, כשהסיבה היחידה בגינה לא התקיים לבסוף דיון ההוכחות ביום 13.6.2019 היא התפטרותו של ב"כ המערערת מהייצוג;

ב.      האמירות המיוחסות לבית הדין, שנאמרו למעשה מפי ב"כ המשיב, נאמרו במסגרת שיח שנוהל בחסות בית הדין במטרה להביא את הצדדים לפשרה. אמירותיו של בית הדין נאמרו לכאורה בלבד ולאחר שסקר את הדין בסוגיית התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בין המערערת למשיב;

3

ג.       אין להסיק מאמירותיו של בית הדין כי דעתו ננעלה, ואין הן מקימות כל חשש למשוא פנים.

5.      ביום 16.7.2019 הוגשה תשובת המערערת לתגובת המשיב בה שבה על עיקר טענותיה כנגד אמירותיו של בית הדין האזורי ואופן ניהול דיון ההוכחות מיום 13.6.2019.

דיון והכרעה

6.      לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לרבות טיעוני המערערת והמשיב בבית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. על טעמיי לכך אעמוד להלן.

7.      הלכה היא כי "מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" (ראו: עפ"ס (ארצי) 31944-03-12 פנחס מורגנשטיין - בנק המזרחי המאוחד בע"מ (4.4.2012)). עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית, ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי-כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית (ראו, למשל: עפ"ס (ארצי) 57019-01-11 ליאת חן - בן עליזה חן ושות' (21.2.2011); ; להלן: עניין חן). זאת ועוד: חזקה היא "כי השופט היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים" (ראו, למשל: עפ"ס (ארצי) 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי (26.1.2012), והאסמכתאות שם).

8.      בנוסף, חזקה היא כי השופט היושב בדין מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. אף כלל הוא, כי יינתן משקל רב לעמדת השופט הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין, וערכאת הערעור לא תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, אלא במקרים קיצוניים בלבד (ראו: עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי (26.1.2012), והאסמכתאות שם; עפ"ס 28458-10-11 עמותת אנואר לקידום מעמד האישה - אומיימה מחאמיד (10.11.2011), והאסמכתאות שם).

4

9.      בנסיבות המקרה הנדון, איני סבורה שעלה בידי המערערת להציג ראיה לנסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך מצד בית הדין האזורי. ואבאר.

10.  ראשית, כאמור לעיל, טענת הפסלות נבחנת באופן אובייקטיבי, כאשר תחושתם הסובייקטיבית של בעלי הדין אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה (ראו: עניין חן). שנית, בדרך כלל, אין לראות בהתבטאות בית הדין בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנן משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. מכל מקום, בוודאי שאין בהתבטאויות המיוחסות לבית הדין האזורי כדי לבסס עילת פסלות. שלישית, בהחלטת בית הדין האזורי נדחו מפורשות טענות המערערת על כך שדעתו של בית הדין "ננעלה" באופן שלא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית בהליך הנדון. בית הדין אף דחה באופן נחרץ בהחלטתו את הטענות בדבר "אנטגוניזם" מצידו כלפי המערערת. כאמור לעיל, לעמדת השופט הדן בהליך, לפיה לא התגבשה עילת פסילה כנגדו, יש משקל רב.

11.  אף דעתי היא כי ההתבטאויות המיוחסות לבית הדין אינן מתגבשות לכלל עילת פסלות, ואינן מעידות על כך שננעלה דעתו באשר לתוצאות ההליך. בית הדין ניתח את הסוגיה המשפטית שבמחלוקת, ואף אם הביע דעתו לגביה על יסוד החומר שהונח לפניו אותה עת, ודאי שאין בדבריו כל קביעה משפטית, גם לא לכאורה. גם אם בראיית המערערת נוצר חשש כי אמירות בית הדין האזורי מצביעות על כך שבית הדין הכריע בסוגיה ועל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיה, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי.

12.  טענות המערערת בדבר "אנטגוניזם" מצד בית הבית האזורי נדחו מפורשות בהחלטתו בבקשת הפסלות. גם לאחר עיון בתיק בית האזורי לא מצאתי כי ההחלטות שהתקבלו בדיון ההוכחות מיום 13.6.2019 יש בהן כדי לפגוע בזכות המערערת להליך הוגן. יתרה מכך, אם החלטות בית הדין האזורי בדבר קבלת התפטרות ב"כ המערערת מהייצוג, וחיובהבהוצאות, אינן לשביעות רצון המערערת, הרי שהליכי פסלות אינם הדרך המתאימה להשגה על החלטות מעין אלו.

5

13.  נוכח האמור, לא מצאתי כי נסיבות העניין באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטתו של השופט, הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, ולא מצאתי כי יש בנימוקי בקשת הפסילה טעם המצדיק להתערב בכך. המערערת לא השכילה להצביע על כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול תביעתה בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו.

14.  על יסוד כל האמור לעיל, דינו של ערעור הפסלות להידחות.

15.  סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ט (21 יולי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.