1

השופט י' דנציגר:

           לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים ואת דברי נציגת שירות המבחן למבוגרים, לא ראינו מקום לקבל את הערעור.

           העונש שנגזר על המערער (15 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית) משקף באופן הולם וראוי את חומרת המעשים שבביצועם הואשם והורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון (נהיגה בקלות ראש, גרימת נזק לגוף ולרכוש והפקרה לאחר פגיעה).

2

           מן המפורסמות הוא כי אין ערכאת הערעור גוזרת מחדש את דינו של מערער, ואין היא נוטה להתערב בגזר הדין אלא במצבים חריגים בלבד בהם נפלה טעות בגזר הדין או כאשר העונש שהושת חורג באופן מובהק מרמת הענישה המקובלת.

           הדברים יפים שבעתיים כאשר שירות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו של נאשם, באף לא אחד מארבעת התסקירים שנערכו בעניינו, אף בהתחשב בכך שהנאשם בו מדובר הינו אדם צעיר שלא הסתבך בפלילים בעבר. עוד יצויין כי על אף האמור בחוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעם המערער, ממנה עולה כי הוא מעוניין לשקם את אורחות חייו וכי הוא זקוק להליך טיפולי פרטני, המערער לא נקט בפעולה כלשהי כדי להשתלב בהליך טיפולי עצמאי כזה או אחר.

           לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער חורג לחומרה ממדיניות הענישה המקובלת, או שנפלה טעות כלשהי בגזר הדין.

           הערעור נדחה אפוא.

           נוכח האמור בהוראת סעיף 64א(ד) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], מבוטל בזאת רכיב המאסר המותנה שנקבע בגזר הדין. אנו שבים וקוראים למחוקק לשקול אם אין מקום לחשיבה נוספת בדבר מניעת בתי המשפט מהשתת מאסר מותנה בנוסף לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, שעה שעסקינן בעבירת הפקרה אחרי פגיעה על פי סעיף 64א לפקודת התעבורה, כפי שכבר עשינו בע"פ 3258/16 וולקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (11.11.2014).

           המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום א' – 19.11.2017, עד השעה 10:00 בימ"ר קישון כשברשותו תעודת זהות ועותקים של גזר הדין ושל פסק דין זה.

           ניתן היום, ט' בחשון התשע"ח (29.10.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17023510_W03.doc  שצ