1

1.        המערער הורשע על פי הודאתו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות המפורטות בסעיף 335(א)(1) לחוק, וכן בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

2.        כמתואר בכתב האישום המתוקן, המערער איים על המתלונן, לאחר מכן חזר כשהוא אוחז במוט מתכת והיכה את המתלונן נמרצות, עד כדי כך שנגרם למתלונן שבר בשוק רגל שמאל. כפי שעולה מתסקיר הקורבן, בעקבות הפגיעה הקשה הפך המתלונן ל"שבר כלי".

3.        בית משפט קמא השית על המערער, בין היתר, מאסר בפועל של 4 שנים ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪.

2

3.        על חומרת העונש נסב הערעור שבפנינו. לטענת המערער, העונש שהושת עליו הוא על הרף הגבוה בהשוואה למספר פסקי דין שהציג בפנינו, ועל בית המשפט להביא בחשבון את סיכויי שיקומו של המערער, אשר על פי תסקירי שירות המבחן משתלב בקבוצות טיפוליות בכלא.

4.        נפתח בנקודת המוצא, לפיה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים – ולא זה המקרה שבפנינו.

           אכן, קיימת משֹרעת ענישה רחבה בעבירות אלימות כגון דא, אלא שבמקרה דנן יש לזקוף לחובתו של המערער את העובדה שתקיפת המתלונן היתה על רקע סתמי; את עוצמת האלימות שהופגנה כלפי המתלונן; את הנזק הכבד שנגרם למתלונן; ואת עברו הפלילי של המערער. הנה כי כן, המערער נדון בעבר ל-4 שנות מאסר בפועל, לאחר שבית משפט זה החמיר בעונשו, בעקבות מעשה אלימות במהלכו דקר אדם (ע"פ 6885/04 חן נ' מדינת ישראל (10.2.2005)).

5.        בהינתן נסיבות מחמירות אלה, איננו סבורים כי קיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בעונש.

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ‏ל' בכסלו התשע"ח (‏18.12.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17027750_E02.doc  עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,