1

1.         לפניי ערעור על החלטת בית-משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת תמר נמרודי), בתיק ב"ש 12522/10, לפיה נדחתה בקשת המערער להורות למשיבה להחזיר לו את הדוכן למכירת מוצרי מזון ואת הטובין שהיו בדוכן, אשר נתפסו ביום 8.12.10 על-ידי פקחי עיריית ירושלים בשכונת עין-כרם בירושלים.

2.         הדיון בערעור שנקבע ליום 15.11.11 נדחה, לבקשת הצדדים, ליום 5.12.11. מחמת תקלה, צוין בכותרת ההחלטה "פסק-דין" (במקום החלטה). מזכירות בית-המשפט סגרה את התיק, מבלי לעדכן את יומן בית-המשפט בדבר מועד הדיון הבא, שצוין בהחלטה הנ"ל. מטעם זה, לא הופיע התיק ברשימת המשפטים שנשמעו לפניי ביום 5.12.11, וממילא לא הועבר התיק ללשכתי במועד האמור. מאז אותו מועד היה התיק בסטטוס של "תיק סגור", במערכת נט-המשפט, ולא הוגשה פנייה כלשהי לבית-המשפט מטעם מי מהצדדים.

2

3.         לאחר חלוף שלוש שנים, ביום 29.9.14, הגיש ב"כ המערער בקשה "לקביעת מועד לדיון בערעור". בבקשתו ציין ב"כ המערער, כי למיטב זכרונו התייצב לדיון בערעור ביום 5.12.11, אך התברר שהדיון מבוטל והודע לצדדים שייקבע מועד אחר תחתיו. עוד ציין ב"כ המערער בבקשתו, כי מבירור שערך במזכירות נתחוור, כי התיק נסגר בשגגה הואיל וההחלטה על דחיית מועד הדיון מיום 13.11.11 נשאה כותרת "פסק-דין". בנסיבות אלו, ביקש ב"כ המערער להזמין את הצדדים לדיון בערעור.

5.         בהחלטתי מיום 1.10.14 ציינתי, כי אינני זוכר אם הצדדים התייצבו לפניי ביום 5.12.11, מועד שהיו קבועים לפניי מספר ערעורים על פסקי-דין של בית-המשפט לעניינים מקומיים, ובכללם ערעור נוסף שבו הופיע ב"כ המערער. בהחלטה האמורה נתבקש ב"כ המערער להבהיר, עד ליום 7.10.14, מדוע השהה את הגשת הבקשה לקיום דיון בערעור במשך שלוש שנים, והוריתי כי הדיון בערעור יתקיים ביום 26.10.14. הבהרה כאמור, לא הוגשה לבית-המשפט.

6.         בדיון בערעור שהתקיים ביום 26.10.14 ציין ב"כ המערער, כי נמנע מלפנות לבית-המשפט במשך כשלוש שנים, משום שסבר, מתוך טעות, כי הושמעו הטיעונים בערעור והצדדים ממתינים למתן פסק-דין.

7.         לאחר סקירת הנסיבות שבעטיין נשמע הערעור רק אתמול, אפנה לדיון בערעור גופו.

3

            בבקשה בתיק ב"ש 12522/10, ביקש המערער מבית-משפט קמא להורות על החזרת הדוכן והטובין, אשר סולקו מהמדרכה בשכונת עין כרם בירושלים, על-פי הנטען, שלא כדין; וכן ביקש מבית-משפט קמא להצהיר על אי-חוקיות ההריסה. בדיון שהתקיים בבקשה בבית-משפט קמא ביום 6.6.11, הודיע ב"כ המערער כי הבקשה מתמצאת ב"החזרת המבנה (הדוכן) והמדפים שהיו מחוברים עליו, כמו כן כיור שהיה מחובר למבנה". באותו דיון הצהיר ב"כ המשיבה לפרוטוקול, כי מבירור שנערך עם נציג מחלקת הפיקוח העירוני, שהיה בין הפקחים אשר הסירו את הדוכן ביום תפיסתו, עולה כי "הדוכן נעקר ממקומו, עם כל מה שהיה מחובר אליו, ניזוק והועבר למגרש גרוטאות למחזור". על אף הצהרת ב"כ המשיבה, כאמור, הודיע ב"כ המערער, כי הוא עומד על בקשתו "למתן צו להחזרת הטובין". בהחלטתו מיום 6.6.11 קבע בית-משפט קמא כי "לאור הצהרת המשיבה, לפיה הדוכן וכל מה שהיה מחובר אליו, אינן ברשותה, לאחר שניזוקו והועברו למגרש גרוטאות למחזור, לא ניתן להורות על החזרתם. המבקש רשאי לפעול בדרכים הקבועות בחוק בעניין זה". על החלטה זו נסב הערעור דנן.

            בהודעת הערעור טען ב"כ המערער, כי טעה בית-משפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשת המערער "להורות למשיבה להחזיר לידי המערער את הדוכן, המחוברים עליו והטובין ששימשו את המערער לעסק ואשר 'הוחרמו' ונלקחו על-ידי המשיבה". הוא חזר על בקשתו בדיון שהתקיים, כאמור, אתמול; והדגיש שהערעור מתמקד בבקשה לקבלת התפוסים חזרה לידי המערער. הכוונה היא לחלקי המתכת של הדוכן שפורק; שכן אין חולק, כי הסחורה שנתפסה במסגרת אותה תפיסה הוחזרה לידי המערער.

            ב"כ המשיבה שבה וטענה, כי חלקי המתכת הועברו למִחזור למגרש גרוטאות כבר לפני כשלוש שנים; והוסיפה, כי אין תוחלת בערעור, בפרט כאשר המערער זנח את ערעורו במשך כשלוש שנים, ולא ניתן לדעת היכן מצויים כיום חלקי המתכת.

4

            דין הערעור להידחות, הואיל והסעד המבוקש, של החזרת חלקי המתכת של הדוכן שפורק, אינו בר-ביצוע נוכח העובדה שאלו הועברו למִחזור למגרש גרוטאות כבר לפני שלוש שנים, והעירייה אינה יודעת היכן הם מצויים. כפי שציין בית-משפט קמא, פתוחה בפני המערער הדרך לפעול בדרכים הקבועות בחוק, בכל הנוגע לטענותיו כלפי העירייה בעניין פירוק הדוכן והחרמת התפוסים.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין לצדדים ותוודא טלפונית קבלתם.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ה, 27 אוקטובר 2014, בהיעדר הצדדים.