1

           לאחר ששמענו בקשב רב את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו ואת נציגת שירות המבחן למבוגרים, הגב' ברכה וייס, נחה דעתנו כי לא נפלה שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי וכי העונש שהושת על המערער – 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ומאסר מותנה – הינו עונש ההולם את העבירה בה הורשע על פי הודאתו – החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2

           בית המשפט המחוזי עמד בקפידה על מכלול השיקולים הראויים בבואו לקבוע את מתחם הענישה המתאים בנסיבות המקרה דנן (בין שנה לשלוש שנות מאסר בפועל) והביא בחשבון בגזירת עונשו של המערער את גילו הצעיר, את עברו הנקי, את הפגיעה הצפויה בו ובמשפחתו מהמאסר, את הודאתו, את חרטתו ואת האמור בתסקיר שירות המבחן.

           בשנים האחרונות העלה בית משפט זה את רף הענישה לגבי עבירות בנשק, ובית המשפט המחוזי פעל במקרה זה במסגרת מתחם הענישה המקובל כיום בעבירות אלה, והשית על המערער עונש המצוי בליבו של המתחם הראוי.

           אנו תקווה כי המערער ינצל כהלכה את האפשרויות הטיפוליות והשיקומיות שמעמיד לרשותו שירות בתי הסוהר ושבתום תקופת מאסרו יחזור לחיק משפחתו ולחיים נורמטיביים.

           סוף דבר, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ‏ט"ז בכסלו התשע"ה (‏8.12.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14036320_W05.doc  חכ