ביום 8.12.22 ניתן פסק הדין בערעור.

ביום 31.5.23 הגיש המערער בקשה להורות למזכירות להנפיק אישור הפקדת רישיון הנהיגה מיום בו ניתן פסק הדין ולא מיום ההפקדה בפועל (13.12.22). ב"כ המערער טען כי מדובר בבקשה מינורית ובחמישה ימים בן מועד מתן פסק הדין ועד להפקדה בפועל, בהם המערער לא נהג.

ביום 20.6.23 הגישה המשיבה תגובתה בה ביקשה לדחות את הבקשה וטענה, בן היתר, כי הסמכות לחשב את ימי הפסילה מסורה לרשות הרישוי וביקורת על ההחלטה מסורה לבית משפט לעניינים מינהליים.

ביום 27.6.23 הגיש ב"כ המערער תגובה וטען כי הבקשה אינה עוסקת בחישוב ימי הפסילה אלא מבוקש להורות על סיום הפסילה והנפקת אישור הפקדה.

בקשתו של המערער היא חישוב ימי הפסילה וכבר נקבע בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014):

"אי-הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט היא אירוע או מחדל חדש, שמועדוֹ הוא לאחר מתן גזר הדין, וכפועל יוצא ממנו - ולא מגזר הדין - נוצרה המחלוקת בנושא חישוב מניין ימי הפסילה."

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. הסמכות לדון בחישוב ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי.

הבקשה נדחת.

ניתנה היום, ט' תמוז תשפ"ג, 28 יוני 2023, בהעדר הצדדים.

אברהם אליקים- שופט