בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' עדן) בת"פ 13174-05-22 מיום 04.06.2023. זאת, עד להכרעה בערעור המבקש על גזר דינו.

1.              המבקש, אזרח סרי לנקה, הורשע בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון שאינו כולל הסכמה לעונש, בעבירה של התעללות בחסר ישע, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

           על-פי כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום ובמשך כשלוש שנים, המבקש שימש כמטפל סיעודי בתשלום של ד.ב, קשיש יליד 1947 הסובל ממחלות שונות ובכללן סכיזופרניה (להלן: נפגע העבירה). במסגרת התקופה הרלוונטית, ובמספר הזדמנויות, ביצע המבקש בנפגע העבירה בביתו, מעשי התעללות פיזית, הכוללים סטירות בראשו ובגופו. באחד המקרים, המפורט בכתב האישום, קשר המבקש את נפגע העבירה בידיו וברגליו למיטתו והותירו ללא יכולת לזוז תוך שהוא תוקף את נפגע העבירה בסטירות בחלקי גופו.

2.             ביום 02.02.2023, הורשע המבקש בכתב האישום המתוקן, על יסוד הודאתו.

3.              ביום 04.04.2023 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש שהתרשם כי המבקש מביע צער וחרטה אותנטיים, וכן אמפתיה כלפי נפגע העבירה. עוד צוין כי הוא מקבל אחריות מלאה על ביצוע העבירה והפגיעה בנפגע העבירה, ואף מודע לחומרת מעשיו. שירות המבחן התרשם כי המבקש, בתקופה הרלוונטית, היה נתון לקשיים ולעומסים פיזיים ונפשיים רבים - אשר התגברו נוכח תסכול ועייפות. לבסוף, הומלץ להימנע מהטלת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

4.              ביום 04.06.2023 נגזר דינו של המבקש. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הפגיעה החמורה בנפגע העבירה ובערכים המוגנים. זאת ועוד, נקבע כי הטענות שהעלה המבקש ביחס לקושי שהוא היה שרוי בו, אין בהן משום הצדקה לפגיעה בקשיש חסר ישע. לכך הוסף כי:

"ככלל הניסיון להטיל אשם על אחרים או להוריד מעוצמת הפגיעה בהסתמך על טענות הקשורות לקשיים, צריך להידחות. חסר הישע תלוי במטפל. ככל שלמטפל קושי, הרי שעליו לפנות את מקומו, לעזוב את עבודתו, ולפנות לעבודה אחרת".

           לאחר בחינת נסיבות ביצוע המעשים, בית משפט קמא נעתר למתחם העונש ההולם לו טענה המדינה, הנע בין 18 ל-42 חודשי מאסר בפועל. וזאת לצד קביעה כי יש במתחם "אף הקלה מסויימת עם [המבקש]".

           בעת גזירת עונשו של המבקש בגדרי המתחם, בית המשפט נתן דעתו להיעדרו של עבר פלילי, לאמור בתסקיר שירות המבחן, ולנסיבותיו האישיות של המבקש. אלמלא כל אלו, כך נקבע, היה מקום ליתן משקל רב יותר לשיקולי הרתעת הרבים.

           לבסוף, עונשו של המבקש נקבע ברף התחתון של המתחם, כך שהוטל עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים; מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, לבל יעבור עבירה לפי סעיף 368ג לחוק; ופיצוי לנפגע העבירה בסך של 10,000 ש"ח.

5.              ביום 16.07.2023, ערער המבקש על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולצד ערעורו הגיש את הבקשה שלפניי.

           בערעור נטען כי בית משפט קמא קבע מתחם ענישה שמחמיר עם המבקש יתר על המידה, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המעשה ולמדיניות הענישה הנוהגת. ביחס לעונש שנגזר על המבקש, נטען כי היה על בית משפט קמא להביא לידי ביטוי את נסיבותיו האישיות, ואת התסקיר החיובי של שירות המבחן. זאת ועוד, נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל הולם לשיקולי שיקום ולעמדת משפחת נפגע העבירה, שהסתפקה בגירושו של המבקש מהארץ.

           בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי משך המאסר שנגזר על המבקש, לצד עברו הפלילי הנקי, מצדיקים את היעתרות בית המשפט לבקשה.

6.              בדיון שנערך לפניי ביום 19.07.2023, שב בא-כוח המבקש על עיקר הטענות שפורטו בכתב הבקשה. מנגד, באת-כוח המדינה התנגדה לבקשה, וטענה כי העונש שהושת על המבקש ראוי בנסיבות העניין, ואף מקל עמו - נוכח חומרת המעשים בהם הורשע. בנסיבות אלה, נטען כי אין מקום לעכב את ביצוע העונש שנגזר על המבקש.

7.              לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את נסיבות המקרה דנן, מצאתי לדחות את הבקשה.

8.              הלכה היא, כי עיכוב ביצוע עונש מאסר הינו בגדר החריג לכלל בדבר ריצוי העונש בסמוך ככל הניתן למועד מתן גזר הדין (ע"פ 5067/23 דיין נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (12.07.2023)). בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט לתת דעתו לכלל הנסיבות והנתונים הרלבנטיים בעניינו של המבקש, וביניהם לחומרת העבירה שביצע ונסיבות ביצועה; סיכויי הערעור; עברו הפלילי; נסיבותיו האישיות; התנהגותו במהלך ההליכים שהתנהלו נגדו; ולשאלה האם הערעור תוקף את הכרעת הדין או את גזר הדין (ע"פ 2859/23 שרגני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.04.2023)).

9.              המעשים שבהם הודה המבקש חמורים ביותר. המבקש, כמי שהיה אמון על הטיפול והסיוע לנפגע העבירה, קשיש חסר ישע, בעל מצב בריאותי ירוד, נהג בו באלימות מתמשכת. קשה להפריז בחומרת מעשים אלו. משכך, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, דומה כי מלוא השיקולים לקולא בעניינו של המבקש כבר נשקלו בגזר דינו של בית משפט קמא. עוד אציין, כי במקרים כגון דא, סבורני שיש לתת את הדעת גם לעובדה שמדובר בנתין זר שעם שחרורו מבית הסוהר יעמוד בפני גירוש.

10.           אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 23.07.2023, כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 04.06.2023.

           ניתנה היום, ‏ב' באב התשפ"ג (‏20.7.2023).

_________________________

23054000_C02.docxעכב