1

השופט ע' פוגלמן:

           המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של ביצוע מעשים מגונים בבתו במשך שנים, אשר החלו קודם שמלאו לה 14 שנים. בנוסף הורשע המערער בעבירה של אינוס בת משפחה ובעבירת איומים.

           בית המשפט המחוזי סקר בגזר הדין את שיקולי הענישה; דחה את בקשת המערער לאפשר לו טיפול בטרם ייגזר עונשו; עמד על עצמת הפגיעה בבת הקטינה והעמיד את המתחם בגין אירועי עבירות המין על תקופה שבין 3 ל-9 שנים.

           בסיכומו של דבר נגזרו על המערער 52 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

2

           בערעורו הלין בא כוח המערער על סירובו של בית המשפט לשלוח את המערער לטיפול קודם לגזירת הדין, על אף בקשת המשפחה בהקשר זה. דא עקא שנושא זה אינו עומד עוד על הפרק, משהחל המערער לשאת בעונש מאסר בפועל לאחר החלטת בית משפט זה מיום 4.9.17 לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע (כב' השופט ד' מינץ).

עוד טען בא כוחו המלומד של המערער כי המעשים המגונים אינם ברף הגבוה וכי בית המשפט בא לכלל טעות בציינו כי האונס בוצע כשהמתלוננת הייתה בת 14 בהינתן הניסוח הלא בהיר שבכתב האישום המתוקן, בעוד שאין מחלוקת כי המתלוננת הייתה בת 18. אשר על כן, להשקפתו יש להעמיד את העונש על הרף התחתון של המתחם.

           המדינה תומכת בגזר הדין על טעמיו, ולהשקפתה על אף הטעות שנפלה, עיקר המשקל הוא על המעשים המגונים ותדירותם, כך שאין מקום להקל עם המערער.

           עיינו בתסקיר המשלים ושמענו את דברי נציגת שירות המבחן. הפגיעה במתלוננת היא קשה, והמערער נמצא בשלב ראשוני בלבד של טיפול.

           במכלול אין אנו סבורים כי בית המשפט שגה באיזון בין שיקולי הענישה. אולם בשל סברתו כי מעשה האונס נעשה במתלוננת כשהייתה בת 14 (ולא בת 18), וההשלכה האפשרית שיש לכך על רמת הענישה, ורק מטעם זה, ראינו להקל במידת מה בעונשו של המערער, באופן שמעונש המאסר בפועל יופחתו 6 חודשים והוא יעמוד על 46 חודשי מאסר בפועל.

           יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

           ניתן היום, ‏כ"ו באלול התשע"ח (‏6.9.2018).

_________________________

 17066890_M07.doc עח