1

השופט נ' סולברג:

           בגמר הדיון, בהמלצתנו, חזר בו המערער מערעורו, והוא נדחה בזאת.

           המלצתנו ניתנה לא מבלעדי תשומת לב להתגייסותו של המערער להליך הטיפולי, להתמדתו בכך, ליכולת שפיתח להתבוננות פנימית ולמוטיבציה גבוהה לעשיית שינוי באורחותיו. כל הדברים הללו ראויים להערכה כלפי המערער, כמו גם כלפי כל שאר גורמי המקצוע בתחומי הרווחה והמשפט ששקדו בסבלנות להוביל נתיב של שיקום. ברם, אותה דקירה, בזרוע ובבית החזה, שחייבה אשפוז במחלקה לטיפול נמרץ, דקירה שגרמה לחתך בבית החזה ובזרוע – הריהי חמורה מכדי שאפשר יהיה לבטל את ההרשעה.

2

           כך ככלל, ובפרט שבנסיבותיו של המערער – גילו, תעסוקתו וכו' – דומה כי עצם ההרשעה אין בה כדי לגרום נזק רב מדי לעתידו, באופן בלתי מידתי בנסיבות. עצם ההרשעה, גם היא חלק מן השיקום. כפי שנאמר במהלך הדיון אתמול, ישנן מספר 'נקודות יציאה' אפשריות מן הרישום הפלילי, ועתידו של המערער עוד לפניו.

           ואולי – ישקול המערער 'להאבק' (כדין) על האפשרות שיגוייס לצה"ל, ואז יתכן שתיפתח אפשרות נוספת למחיקת ההרשעה וליצירת עתיד טוב ומיטיב.

           כאמור, הערעור נדחה.

           ניתן היום, כ"ה בניסן התשע"ח (10.4.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17086820_O03.doc  שצ+עכב