1

נוכחים:

ב"כ העוררת עו"ד רן אמסלם

ב"כ המשיב סיוון כהן

המשיב הובא על ידי שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ערר על החלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת לאה שלזינגר שמאי) אשר הורה על שחרורו לש המשיב בתנאים מגבילים.

העוררת סבורה כי לא היה מקום להורות על שחרור האמור. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים שוכנעתי כי דין הערר להידחות.

2

ביהמ"ש קמא ביסס את החלטתו על כרסום בעוצמת ראיות התביעה, וסבורני כי לא נפל פגם בהחלטה זו. מדובר במשיב אשר נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה. המשיב פנה למשרד התחבורה וביקש שיוצא לו רישיון נהיגה. משרד התחבורה אכן הוציא למשיב רישיון נהיגה. יש לציין כי לטענת המשיב הוא אף הציג לפקידה הרלוונטית במשרד התחבורה את פרוטוקול ביהמ"ש אשר הורה על פסילתו. הפקידה הרלוונטית לא נחקרה ואין בפנינו ראיה בשאלה האם אכן המשיב הציג את מלוא המידע לרשות הרלוונטית , אם לאו.

כפי הנראה לאחר מכן המשיב אף פנה לבוחן תעבורה ושאל אותו האם הוא רשאי לנהוג. הבוחן עצמו במזכר שכתב אינו מכחיש ששוחח עם המשיב אך מציין שלא אמר לו שהוא רשאי לנהוג.

בנסיבות אלה סבורני כי אכן קיימת חולשה ראיתית בכל הנוגע לידיעתו של המשיב על כך שהוא נהג בפסילה. אמנם מדובר במי שלחובתו עבר תעבורתי משמעותי ומכאן מסוכנותו לציבור ואולם סבורני כי ביהמ"ש איזן נכונה בין החולשה הראיתית מחד גיסא לבין מסוכנות המשיב מאידך גיסא.

אין מחלוקת על כך שהמשיב היה צריך להציג למשרד התחבורה את מלוא המידע הרלוונטי ואולם בשלב זה לא ניתן לקבוע ממצא חד משמעי בשאלה אם המשיב עשה כן, אם לאו, וזאת בשים לב להוראת סעיף 66 לפקודת התעבורה.

אשר על כן הערר נדחה.

אני מתיר למשיב 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה להסדרת הערבויות.