1

1.         בפניי ערר מטעם העורר-הנאשם על החלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת לוקיץ) מיום 6.3.14 לפיה הוחלט לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

2.         נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי וכן החזקה לשימוש עצמי כאשר נמצאו אצל העורר במקום עבודתו סמים מסוג חשיש במשקל 67.28 גר' ובנוסף נמצא בבית סם מסוג חשיש בכמות של 4.07 גר'.

3.         בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית וחזקת מסוכנות אולם נקבע כי בנסיבות המקרה מדובר במסוכנות ברף הנמוך. בית המשפט החליט לבסוף לאמץ חלופת מעצר שהוצעה על ידי הסניגור (למען הסדר יצויין כי הייצוג הוחלף בדיון בערר). העורר שוחרר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא עם פיקוח אנושי.

4.         בערר נטען כי בית המשפט טעה כאשר נקבע כי על העורר לשהות בתנאים מגבילים של מעצר בית משום שנטען שלא נמצאו ראיות לכאורה לעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. נטען עוד כי העורר עלול לאבד את מקום עבודתו כתוצאה מהתנאים המגבילים שנקבעו.

5.         לא מצאתי שיש יסוד לערר. עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מעלה כי בא כוחו דאז של העורר הציע מיוזמתו שהעורר ישוחרר לחלופת מעצר כאשר יובהר כי לא היה מדובר בבקשה חלופית.

2

במצב דברים זה, במידה והעורר מעוניין בשינוי התנאים עליו להגיש בקשה לעיון חוזר.

למען הסדר עוד יצויין כי לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית המשפט אשר התייחס לכלל הנושאים הרלוונטיים לדיון ופירט את נימוקיו בתמציתיות ראויה.

6.         לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

לאור הסכמת הצדדים כי ההחלטה תינתן בהעדר על המזכירות לשלוח את ההחלטה לצדדים.

המשיבה יכולה לקחת את תיק החקירה מלשכתי.

ניתנה היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.