1

1.ביום 26.11.17 הגיש ב"כ העורר בקשה לבית המשפט קמא,אותה הגדיר כ"דחופה" ושעניינה עיון מחודש בתנאי חלופת המעצר בה נתון היה אותה עת.בו ביום החליט בית המשפט כי המשיבה תגיב לבקשה תוך 12 ימים.אלו חלפו ומשלא ניתנה כל החלטה על ידי בית המשפט,שב העורר ופנה בבקשה נוספת בה עתר לקבלת החלטה בבקשתו הקודמת.בית המשפט ראה ,בהחלטה תמציתית , ליתן למשיבה אורכה של חמישה ימים נוספים,למתן עמדתה כלפי הבקשה, מבלי שקבע לגביה דיון .

2.בערר שלפניי, מלין העורר על כי בחלוף למעלה משבועיים מאז הגיש בקשתו,טרם נקבע לגביה מועד לדיון, וממילא היא לא הוכרעה,תוך שהמשיבה לבקשה מקבלת אורכות חרף מחדלה לעמוד בסד זמנים שנקצב לה.

2

העורר עתר כי אורה לבית המשפט קמא לקיים דיון בבקשתו המקורית, לאלתר.

3.אני סבור כי העת בשלה להכרעה בבקשת העורר לעיון בתנאי מעצרו,בלא להמתין עוד.אכן,קבלת עמדת בעל דין כלפי בקשה שהוגשה ,טרם הדיון בה, יכולה לעיתים, לייתר את עצם הדיון או להביא למיקוד המחלוקת .לצד זאת, יעילות דיונית,אינה מצדיקה עיכוב ממושך בהכרעה בבקשה שעניינה חירות הפרט.הדברים יפים יותר,משראה העורר לציין כי בקשתו דחופה.

4.נוכח האמור, ראיתי לקבל הערר במובן זה שאני מורה את בית המשפט קמא לקיים דיון בבקשה לעיון מחודש ,לגופו של ענין, ולהכריע בה ,עד יום 18.12 ,במועד שיתואם עם ב"כ הצדדים.

העתק ההחלטה יועבר למזכירות בית המשפט קמא,לקביעת הדיון בסד הזמנים שנקבע.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.