1

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה מיום 27.6.17 שבה הוחלט לשחרר את העורר בתנאים של מעצר באיזוק אלקטרוני עם פיקוח אנושי, ללא אפשרות יציאה לעבודה או להתאווררות.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממש בבן זוג, תקיפת סתם כלפי קטין על ידי האחראי ותקיפת קטין וגרימת חבלה על ידי אחראי.

2

לפי כתב האישום, ביום 27.5.17, בתוך ביתם, תקף העורר את המתלוננת שהיא אשתו ובהמשך תקף גם את אחת מבנותיו. התקיימו מספר דיונים בפני בית משפט קמא: בהחלטה ראשונה מיום 8.6.17 הורתה כב' השופט אניספלד שייערך תסקיר מעצר לעורר. בדיון המשך, ביום 4.7.17, ניתנה החלטה לפיה אין לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה וניתנה הוראה לבדוק חלופה מרוחקת בתוספת איזוק אלקטרוני. בדיון המשך שהתקיים ביום 19.7.17 קבע בית המשפט שתינתן חוות דעת הממונה על הפיקוח האלקטרוני ובהחלטת המשך נקבע שניתן לשחרר את העורר בתנאים מגבילים של מעצר באיזוק אלקטרוניביחידת דיור צמודה לביתו של קרוב משפחתו, בפיקוח שני קרובי משפחה. נאסר על העורר ליצור כל קשר עם המתלוננת ונאסר עליו, באותו שלב, גם שעות התאווררות כיוון שהפיקוח האלקטרוני נקבע כחיוני לשחרורו.

בדיון העלה הסנגור שורת טענות שחלקן התייחסו לטיב הראיות וחלקן התייחסו להעדר הצורך בפיקוח אלקטרוני או לכל הפחות, שיתאפשר לעורר לצאת, בליווי אחד המפקחים, לעבוד. המדינה התנגדה לכל שינוי בהחלטת בית המשפט ונטען כי שחרורו בתנאים שנקבעו מבטא את האיזון הנכון בהתחשב באופי הסיכון ובהמלצות תסקירי המבחן.

אין מקום לדיון מחודש בנושא הראיות כאשר הסנגור (שהתחלף מאז) הסכים בתחילת הליך לקיום ראיות לכאורה מבלי שהביע סייגים מפורטים לגבי עוצמתן.

באשר לטיב החלופה שנמצאה ואושרה לבסוף על ידי בית המשפט, עולה מהתסקירים מימים 3.7.17 ו- 16.7.17 כי רק איזוק אלקטרוני יאיין את המסוכנות לרמה הדרושה.

לא מצאתי פגם בהחלטות בית המשפט וכך אין מקום להתערב בהן.

בכפוף לכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.