לפני ערר על החלטות בית משפט השלום (כב' השופט פס) מיום 19.2.23 ומיום 27.2.23.

1.      בכתב האישום נטען שהעורר תקף את בת זוגו פעמיים, בימים 19.1.23 ו-9.2.23, ובמקרה המאוחר בזמן גרם לה לחבלות.

2.      בהחלטה מיום 19.2.23 קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לעורר. במסגרת זו עמד על אינדיקציות הרלבנטיות להחלטה זו: על קושי של המתלוננת בהגשת התלונה, ועל "סולחה" שנערכה לאחר האירוע הראשון בזמן אך לא מנעה את הישנות התקיפות. צוין גם שמהודעות הורי המתלוננת עולה כי היחסים בינה לבין העורר אינם תקינים מזה זמן, כי "לא ברור מצבה של המתלוננת וכן לא ברורה מהות היחסים בשלב זה בין בני הזוג" ולכן, ועל רקע הסלמת התקיפות כעולה מכתב האישום, נקבע שיש לקבל תסקיר טרם בחינת האפשרות לשחרר את המשיב. הדיון נדחה ליום 2.4.23, לצורך זה.

3.      בחלוף שבוע, ביום 26.2.23 עתר העורר לעיון חוזר, והציע חלופת מעצר באבו גוש בפיקוח ערבים. כך נוכח צפי להמתנה ממושכת לתסקיר. למחרת, לאחר קבלת תגובה בכתב וללא קיום דיון, נדחתה הבקשה בקביעה כי המרחק מבת הזוג אינו חזות הכל, והתסקיר חשוב כדי לקבל "תמונה מקיפה וברורה ככל הניתן של היחסים ועוצמתה של המסוכנות והדרכים לאיינה".

4.      העורר מבקש להשיג על החלטות אלה, טוען שלא התקיים דיון בבקשתו לעיון חוזר, וכי יש להורות על שחרורו ולא להמתין לתסקיר דבר שייקח זמן רב. הוצג העדר הרשעות קודמות ונטען שהיה מקום לשחררו לחלופה.

5.      דין הערר על ההחלטה מיום 19.2.23 להידחות. המדובר ב"ערר ביניים", המופנה כנגד החלטה שאינה מסיימת את הדיון בערכאה הדיונית. הגם שניתן להגישו, לבית המשפט שיקול דעת האם להידרש לו (לרבות קיום דיון בו) וככלל הדבר לא ייעשה. לכך חריגים כגון מקרים של טעות בולטת בהחלטה. ראו לאחרונה בש"פ 1498/23 פלוני נ' מדינת ישראל בפסקה 9 והפסיקה הנזכרת שם (24.2.23).

6.      עניינו של העורר לא מצדיק חריגה מהכלל האמור. בית המשפט קמא נימק את החלטתו להפנות לשירות המבחן, והנמקה זו מקובלת עלי. היא אינה חריגה בנוף ההליכים העוסקים באלימות במשפחה, ולגיטימית נוכח האינדיקציות שפורטו בהחלטה מיום 19.2.23, לרבות ביצועה לכאורה של התקיפה המאוחרת בזמן למרות "סולחה" ומאמצי הרגעה. כל אלה מצדיקים את הבירור, שביקש בית המשפט קמא לעשות. אמנם, הדבר כרוך בהמתנה במעצר שאין להקל בה ראש, אך לא שוכנעתי שדי בכך להפוך את המקרה לחריג, עד כדי התערבות ב"שלב הביניים". לכן, הערר לעניין זה נדחה.

7.      אשר להחלטה בבקשה לעיון חוזר, זו ניתנה ללא קיום דיון הגם שהדבר נדרש לפי דיני המעצרים. אמנם, הגשת בקשה לעיון חוזר בחלוף שבוע מאתגרת כלל זה, אך נראה כי החובה נותרת בעינה.

לכן, המשיבה תודיע עד 5.3.23 האם היא מתנגדת לקבלת הערר חלקית, במובן של עריכת דיון בבקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט הנכבד קמא, שיכריע בבקשה כהבנתו.

8.      המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"ג, 02 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.