1

נוכחים:

העוררת ובא כוחה פקד יוני פינקלשטיין

המשיב 1 ובא כוחו עו"ד אמוץ

המשיב 2 ובא כוחו עו"ד שי נודל

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ערר המשטרה על החלטת בימ"ש השלום בנתניה (כב' השופט ברגנר) בתיקי מ"י 27115-01-15 ו- 27082-01-15 מיום 1.2.15. לגבי המשיב 2 הורה בימ"ש קמא על שחרורו בתנאים מגבילים; לגבי המשיב 1, בהיעדר חלופה ראויה, האריך את מעצרו עד ליום 4.2.15 כאשר צוין כי יוכל הוא להציג חלופות אחרות באותו דיון.

החלטה זו ניתנה במסגרת בקשה להארכת מעצר לצורך הגשת כתב אישום עד ליום 5.2.15.

אומר כי בימ"ש קמא קבע קיומו של חשד סביר ועילת מעצר של מסוכנות. למרות זאת, קבע כי נדרש הוא לשקול האם לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים בתנאים כאשר ביהמ"ש שוקל האם מותב אשר ישמע בקשה למעצר עד תום ההליכים עם הגשת כתב אישום יחליט אכן על הארכת מעצר החשוד עד לתום ההליכים.

בסופו של יום, כאמור, בחן בעצמו חלופות מעצר, מצא את הערבות שהוצעו מטעמו של המשיב 2 כמתאימות ואת החלופה שהוצעה מטעמו של המשיב 1 ככזו שאינה יכולה לאיין את מסוכנותו.

2

יוזכר, כי עסקינן במשיבים אשר עצורים מיום 14.1.15 לאחר ניהול חקירה סמויה בחשד לביצוע עבירות של קשירת קשר וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות תוך הרכבת מכשירים אלקטרוניים על עשרות אנשים במהלך מבחני תיאוריה. מהחלטות בימ"ש קמא מבינה אני כי המשיב 1 הינו מעורב עיקרי בפרשה ואילו המשיב 2 מעורבותו היא במסגרת שישה מקרים - אך כחלק מאותה חבורה.

אומר כבר, כי דין הערר להתקבל. מדובר אכן בחבורה אשר פעלה יחדיו ובימ"ש קמא צדק בקביעתו כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות הנובעת מעצם ביצוע המעשים.

לכך יש להוסיף כי מדובר בשני משיבים בעלי עבר פלילי מכביד ורלוונטי, כאשר שניהם ריצו עונשי מאסר בפועל, ולטעמי, לא ניתן לכך משקל מספיק בהחלטת בימ"ש קמא.

יוזכר, כי כשבית משפט מקיים דיון לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, סעיף 21 לחוק המעצרים צריך לשמש כמעין נקודת מוצא, כמקור השראה לבחינה השיפוטית לפי סעיף 17(ד) לחוק. ודוק: "הבחינה בשלב זה היא לכאורית. אין היא זהה בעוצמתה לבחינה הנעשית בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אלא היא פחותה ממנה. ככלל, בשלב זה אין מקום להידרש לתסקירי מעצר ולבחינה מעמיקה ביותר של אפשרות השחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, עדיין על ביהמ"ש לבחון האם אין לכאורה, ואולי ניתן לומר באופן מובהק (הדגשה שלי ד.מ.מ) דרך פוגענית פחות באמצעותה ניתן להסיג את מטרות המעצר". (ראו סעיף 5 להחלטת כב' השופטת ארבל בבש"פ 941/08 וייספיש נ' מדינת ישראל, מיום 4.2.08).

אין לומר שעניינו של המשיב 2 - וביתר שאת לגבי המשיב 1 - הוא בגדר מקרה אשר השחרור הוא מובהק, כאמור, לאור היקף העבירות ועברם הפלילי של המשיבים. יש לאפשר לפרקליטות להגיש כתב אישום לגבי כל המעורבים בעוד הם במעצר ובתי המשפט ינהגו כחוכמתם בהמשך.

נוכח היקף החומר, הערר מתקבל ואני מאריכה מעצרם של המשיבים עד ליום 5.2.15 בשעה 14:00 (כפי שהוארך בעניינו של המעורב אביטן).

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ה, 02/02/2015 במעמד הנוכחים.