1.      בדיון שהתקיים בפניי לפני זמן קצר, קיבלתי את עררו של העורר והוריתי על שחרורו בתנאים מגבילים. בסיפא הדיון ביקשה ב"כ המשיבה לעכב את ביצוע החלטתי כאמור כדי לשקול הגשת בר"ע לבית המשפט העליון. ב"כ העורר התנגד לבקשה ולאחר שבחנתי זאת נעתרתי באופן חלקי לבקשה לעיכוב ביצוע.

2.      בהמשך ולאחר זמן קצר ניתנה על ידי החלטה ולפיה, נתבקשו ב"כ הצדדים להמציא עמדותיהם באשר לסמכות בית המשפט להזדקק לבקשה לעיכוב ביצוע שעה שעסקינן בשהות לשקול הגשת בר"ע בשונה מערר שבזכות.

3.      בין לבין, שבתי ועיינתי בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה ועיון זה העלה כי אכן לבית המשפט סמכות להזדקק לבקשה לעיכוב ביצוע גם כאשר עסקינן במתן שהות לשקול הגשת בקשת רשות ערר, בשונה מערר שבזכות. הדברים נקבעו באופן ברור בפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון בשורה של החלטות וראה בעניין זה בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' פלוני (סעיף 26 להחלטה שם), בש"פ 6103/23 מדינת ישראל נ' אלישע ירד (סעיף 11 להחלטה שם), בש"פ 82/15 מדינת ישראל נ' פלוני (סעיף 19 להחלטה שם) ובש"פ 964/18 מדינת ישראל נ' פלוני (סעיף 7 להחלטה שם).

4.      לפיכך, החלטתי בדבר עיכוב ביצוע כדי לאפשר למשיבה לשקול הגשת בר"ע ניתנה בדין ובסמכות והיא עומדת על כנה. בהתאמה, ההחלטה שניתנה על ידי לפני זמן קצר בדבר הגשת עמדות הצדדים כאמור מתייתרת והיא בטלה בזאת.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ד, 16 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.