1

העורר עומד לדין בגין עבירה של איומים.

לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בלת-אביב שניתנה ב-20.11.14, והערר מכוון כנגד קביעת בימ"ש קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של איומים.

הערר הוגש בתאריך 30.11.14. בשוליו דרישה שאקבע את הדיון לתאריך 1.12.14, משום שהמשך הדיון בתיק עצמו קבוע בפני השופטת תבור לתאריך 2.12.14.

בחנתי את הערר ונימוקיו, ולהלן הערותיי:

אין פסול בהגשת ערר לביהמ"ש המחוזי ב-30.11.14, עשרה ימים (!) לאחר שניתנה החלטת בימ"ש השלום. יחד עם זאת, אין זה ראוי לדרוש מביהמ"ש המחוזי להיכנס לסד זמנים ולדרוש שייקבע הערר לדיון תוך מספר שעות, מה גם, ש"נט המשפט" קרס ב-30.11.14 בשעה 14.45.

בנסיבות שבהן נקבע דיון המשך בפני בימ"ש קמא בתאריך 2.12.14, על הסנגור לנמק מה הדחיפות בדיון תוך מספר שעות.

לא זו אף זו; בטרם ייקבע דיון, ראוי ומוצע לסנגורים לעיין ברע"פ 2038/04. בהתאם להלכת "לם", השמעת איום ברצח באוזני השכנה הוא איום לכל דבר ועניין.

חוששני שמדובר בערר סרק.

2

אשר על כן, ישקלו הסנגורים את צעדיהם.

לתגובת הסנגורים עד 4.12.14.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

הערה: החלטה זו ניתנה/נרשמה, בשגגה, בתיק בימ"ש השלום מ"ת 22013-11-14. אני מורה על העברתה לתיק זה.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ה, 02 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.