6. מלכתחילה, ביקש העורר להשתחרר לחלופת המעצר שהציע, בפיקוח אנושי ובתוספת של איזוק אלקטרוני. כל זאת, כנראה, בניסיון לשכנע את בית המשפט כי מדובר בפיקוח הדוק, אפקטיבי, אשר יפחית את עוצמתן של עילת המעצר למידה סבירה ומתקבלת על הדעת. בחלוף זמן קצר ביותר - מוגשת בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר העורר להתיר את רסן הפיקוח.

7. בענייננו - לא חלף זמן ניכר, אף לא השתנו הנסיבות באופן המצדיק עיון מחודש בהחלטה. למעשה, לא קמה כל עילה לעיון חוזר. לטעמי, וכעניין שבמדיניות, אין לאפשר בקשות לעיון חוזר הנוקטות ב"שיטת הסלאמי". עמד על תופעה זו בית המשפט העליון בבש"פ 4152/91 וגנר נ' מדינת ישראל:

"תופעה שהיא חוזרת בבתי המשפט, וגם בבית משפט זה, היא שנאשם שנעצר, או שמבקשים את מעצרו, שוטח תחינתו בבית המשפט ומבקש לשחררו, מציע כי תנועותיו תוגבלנה בכל שעות היממה. בית המשפט נענה לו, ולא חולפים ימים רבים ובאה בקשה לשנות את התנאי הזה, כי הוא מכביד... הענות חיובית לפניות כאלה תתפרש בעיני הציבור, נאשמים וסנגוריהם כי הנה נפתחה דרך להשתחרר מהמעצר וגם ממה שנקרא 'מעצר בית' בשלבים. הנאשם המציע את המגבלות שהושתו עליו חייב להיות נאמן להצעתו. רק נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המלמדות על שינוי מהותי במצב יצדיקו עיון חוזר ושינוי התנאי".

ור' גם בש"פ 6772/05 פלוני נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי:

"... מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינוי בשל יסוד חלוף הזמן גרידא, וההנחה המובנית בחלופת מעצר בית שהוחלה בהסכמת העורר, היא כי הוא ישהה במסגרת זו במהלך התנהלות משפטו, וכל עוד הוא מתמשך התמשכות סבירה, לא תוקם עילה לשינוי תנאי החלופה".

8. כך גם בענייננו. לידת הבת לא נפלה על העורר בהפתעה. יש להניח כי כבר כשהוצעה החלופה, בהרחקה ובפיקוח אלקטרוני, צפה העורר את הבאות. אין מקום להתיר כרסום זוחל בתנאים המגבילים, ודאי לא כאשר מדובר במי שלכאורה טימא את ידיו, באופן מעמיק, מתמשך ושיטתי, בעבירות של סחר בסמים.

9. בצדק ציין בית המשפט קמא כי חלונות פיקוח המאפשרים יציאה לפרקי זמן ממושכים - חוטאת למטרת הפיקוח וסותרת את עצם היותו של העורר בסטטוס של עצור.

10. משלא נפלה כל שגגה בהחלטת בית המשפט קמא - אני דוחה את הערר.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"ה, 13 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.