כידוע- אין מקום להאריך עיכובי ביצוע ב'פתקיות' ללא קיום דיון והדבר עלול לעצמו להביא להחלטות שחרור או הקלה בתנאים שהרי הדין מגביל תנאי עיכוב הביצוע ומורה כי יש לדון בתנאים בתוך תקופת העיכוב.

לגופו- לאחר בחינת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות;

ראשית- למעשה בשלושה מישורים נאמדה מסוכנות המשיב- ראשית ע"י שירות המבחן, שנית, עצם שחרורו מאשפוז ע"י הפסיכיאטר, ושלישית- ע"י בית המשפט קמא שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמשיב בדיון; שלושה גורמים בחנו המסוכנות לעת זו וסברו כי זו פחתה במידה המאפשרת מתן אמון במשיב, חרף ההתדרדרות הנפשית, באופן המצדיק הסרת האיזוק.

שנית- חלוף הזמן הוא כזה המאפשר להסיר האיזוק; בכלל, קיימת גישה כי עם פתיחת החלונות ניתן להסיר האיזוק 1434/22 ומקל וחומר אחרי בחינות ואחרי פרקי זמן כמתואר לעיל.

שלישית- מדובר באותה מפקחת שהצליחה להתמודד עם המשיב גם בעת ההתדרדרות וגם לפניה, מפקחת שהוכיחה עצמה (בש"פ קרוננברג)

רביעית- שילוב בעבודה הנו ערך מוכר בפסיקה ומוכר כטעם טוב להסרת איזוק בוודאי בשלב דיוני זה.

חמישית- המסוכנות באישום הנה במישור הרכוש; ספק אם מסוכנות זו באה לכדי ביטוי בעת עבודה בחנות מכולת; זאת ועוד- המסוכנות הנובעת מבמצב הנפשי לא תושפע מהסרת האיזוק שהרי ממילא עדיין המשיב מלווה במפקחת; סביר כי מצב נפשי לא יביא להרתעה בשל האיזוק ולכן חשיבות הפיקוח משמעותית הרבה יותר מחשיבות האיזוק, והפיקוח ממילא נותר.

במצב דברים זה, איני רואה להיעתר לערר והוא נדחה. על מנת לאפשר לעוררת לשקול צעדיה- יוסר האיזוק החל מיום 1/1/25 שעה 14:00 וההחלטה קמא תכנס לתוקף מלא מאותה עת.

ניתנה היום, ל' כסלו תשפ"ה, 31 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.