ע"פ 1597/24

  מלכתחילה, הערעור שהוגש במקרה זה כוון כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד.

  לאחר ששמענו במלואן את טענותיו של המערער בעניין הכרעת הדין, המלצנו בפניו שלא לעמוד על עיקרן, למעט בכל הנוגע לתיקון ההרשעה ביחס לחלק מהעבירות של מעשה מגונה שבהן הורשע - ביחס לאותם מקרים שבעניינם לא הוכח כי גילה של המתלוננת היה פחות מ-16 או פחות מ-18 בהתאמה (כך שנדרשת התאמה של סעיפי העבירה שבהם המערער הורשע בהתאם לגילה של נפגעת העבירה).

  בהמשך לכך, בהמלצת בית המשפט חזר בו המערער מעיקרי ערעורו על הכרעת הדין (למעט בהיבט שצוין), ואף כנגד הפיצויים שנפסקו לנפגעת העבירה.

  בא-כוחו של המערער מסר בשמו כי חזרתו מבטאת גם קבלת אחריות למעשים.

  לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וכן את מכלול הדברים כמתואר לעיל, אנו מורים כדלקמן:

1. הערעור על הכרעת הדין מתקבל באופן חלקי ביחס לפסקה 126 בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי כך:

א.  מובהר כי האירוע המתואר בפסקה 9 לכתב האישום נכלל בגדר ההרשעה במעשים מגונים לפי סעיפים 351 (ג)(1) יחד עם סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

ב.  בגין המתואר בפסקאות 16-15 לכתב האישום ההרשעה תהא במעשים מגונים לפי סעיף 348 (ג)(1) לחוק.

2. בעניין גזר הדין שמענו טענות מכאן ומכאן - תוך שהמערער מתמקד בגילו המבוגר ואילו בא-כוח המדינה בחומרת המעשים. בהמשך לכך ראינו לקבל את הערעור על גזר הדין באופן חלקי בלבד באופן שנועד לשקף את השינוי המסוים בהכרעת הדין. המעשים שבהם הורשע המערער הם רבים וחמורים, אך בהתחשב בשינוי האמור, כמו גם בקבלת האחריות, גם אם במאוחר, ראינו להפחית שנה מעונש המאסר בפועל שהושת עליו. שאר מרכיבי העונש יישארו בעינם.

  סוף דבר: הערעור נדחה בעיקרו ומתקבל בחלקו כמפורט לעיל.

ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"ה (27 ינואר 2025).