1

            הנשיא י. אלון

1.         המערער, יליד 1970, הורשע בבימ"ש השלום לתעבורה בבאר שבע (לאחר ניהול הוכחות) בגרימת מותם ברשלנות של שני נוסעים שנסעו עמו במכוניתו (לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה) וזאת מתוך סטיה בנתיב נסיעתו (עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה).

            דינו נגזר ל- 20 חודשי מאסר, פסילה מנהיגה ל- 10 שנים, מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.

            בפנינו ערעור שהגיש המערער על הכרעת הדין וגזר הדין. בפתח הדיון בערעור חזר בו המערער מערעורו על ההרשעה וייחד טענותיו לעניין גזר הדין.

2.         ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענייננו.

            בשעות אחה"צ ביום 30.6.2010 יצא המערער במכוניתו (מסוג רנו קנגו) ממקום עבודתו, סמוך לשדה בוקר, לעבר ביתו שבבאר שבע. הוא אסף עמו במכוניתו שני עובדים נוספים ממקום עבודתו - המנוחים ס. ש. ז"ל ומ. פ. ז"ל.

            בנוסעו בכביש 40, בק"מ ה- 169, סטתה לפתע המכונית שמאלה לעבר הנתיב הנגדי, המערער שב והסיטה למסלול הימני ואז שב וסטה בחדות שמאלה לעבר הנתיב הנגדי כאשר חזית הרכב פונה שמאלה לעבר השוליים השמאליים.

            מכונית שבאה בנתיב הנגדי (מכיוון צפון לדרום) התנגשה כתוצאה מכך בדופן הימני של מכונית המערער אשר המשיכה בנתיב סטייתה שמאלה אל מעבר למעקה הבטיחות עד שנעצרה בשוליים.

2

            כתוצאה מתאונה זו נהרגו שני הנוסעים שנלוו למערער בנסיעתו.

            המערער עצמו נפגע ונחבל קשות ונהג הרכב המעורב נחבל חבלות קלות בלבד.

            בהכרעת הדין נקבע, בהתבסס על הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש קמא, כי התאונה הקטלנית נגרמה בשל התרשלות המערער שהתבטאה בהסחת דעת רגעית מנתיב נסיעתו ובסטייה המזגזגת של המכונית - תחילה שמאלה אחריה סטייה חדה ימינה ושוב סטייה חדה שמאלה.

            ביהמ"ש קמא דחה את ההשערה שביקש להעלות ב"כ המערער לפיה הגורם לתאונה היה בכשל מכאני פתאומי ובלתי צפוי בצמיגים או ברפידות הבלמים. זאת הן בשל כך שמצא כי חוות הדעת שהגיש המערער לעניין זה לא יצאה מתחום ההיפותזה וההשערה והן מתוך עדויות נוסעים שחלפו בזירה, שניות לפני התאונה, מהן עלה כי הבחינו במערער כשהוא ממקד מבטו שלא לעבר נתיב הנסיעה.

            בנסיבות הדברים קבע בית המשפט קמא כי המדובר ברמת התרשלות בינונית.

3.         ב"כ המערער ייחד חלק נכבד מטענותיו בכתב ובעל פה לאותה הגדרה של רמת רשלנות "בינונית".

            לטענתו האסון הנורא התרחש כתוצאה מהתרשלות רגעית שלא נלוו לה סממנים "מחמירי רשלנות" נוספים.

            לא נטען כי מהירות הנסיעה הייתה מופרזת או מעבר למותר, לא נטען לנהיגה תחת השפעת חומרים כלשהם, לא נטען לנהיגה פוחזת או להתרשלות מתמשכת וגם לא נטען לליקויים ברכב.

            אחרי ככלות הכל, גם עפ"י ממצאי הכרעת הדין, התרחשה לטענתו התאונה כתוצאה טראגית של התרשלות רגעית ונקודתית שלא קדמו לה נתונים מעצימים או מחמירים של אותה ההתרשלות.

            לטענת ב"כ המערער עונש המאסר של 20 חודשים חורג בצורה משמעותית מרף הענישה הנוהג במקרים דומים ובטיעוניו הוא מפנה לפסקי דין רבים של הערכאות השונות לעניין זה.

            בנוסף - ייחד ב"כ המערער דברים לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער.

            המדובר באדם נורמטיבי, איש עבודה ומשפחה ללא רבב בעברו.

            בתאונה הוא נפגע קשות בגופו ונקבעה לו נכות בשיעור של 75%.

            מתסקיר המבחן וממסמכים רפואיים ופסיכיאטריים נוספים שהוצגו לביהמ"ש עולה כי המערער עבר זעזוע נפשי קשה ביותר כתוצאה מהתאונה ותוצאותיה הקטלניות, בחודשים שלאחר התאונה הוא נקלע לדיכאון קשה, מאז התאונה הוא כמעט ואינו יוצא את ביתו והוא רדוף יסורי חרטה וכאב.

            לאחרונה נולד לו בן הסובל ממום קשה בלבו.

3

4.         ב"כ המשיבה טוען כנגדו שלא להתערב בגזר הדין.

            הוא מסכים בטיעוניו כי אכן המדובר בעונש מחמיר, אולם הדבר מתבקש לטענתו באיזונים הנדרשים בסוגיית הענישה של עבירות מסוג העבירות דנן, ולמסר העונשי החד הנדרש למי שגרם ברשלנותו לתוצאה הקטלנית שבה שני נוסעים קיפחו את חייהם.

            לטענת ב"כ המשיבה העונש שהוטל איננו סוטה ממתחם הענישה שנקבע לעבירות שכאלה שהסתיימו בתוצאה כה טראגית וכה קטלנית.

5.         לאחר בחינת הדברים ועיון בפסיקה מרובה של בתי המשפט לערכאותיהם - מצאתי כי יש מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער.

            בחינת הראיות כפי שהובאו בפני בימ"ש השלום וניתוחן מעלה, לדאבון הלב, כי התוצאה הקטלנית הקשה נגרמה בעטיה של רשלנות רגעית ונקודתית של המערער - אשר לא נלוו לה מאפייני החמרה של דרך נהיגה פוחזת, מהירות מעבר למותר, שכרות או אינדיקציות נלוות אחרות שיש בהם להעצים מידת הרשלנות ולמקמה ברף הגבוה של דרגת ההתרשלות.

            לטעמי, בית המשפט קמא מיקם את מאפייני הרשלנות הטראגית, נשוא הערעור דנן, בנקודה גבוהה מדי בסקאלת הרשלנות.

            עוד יצוין כי בגזר הדין ציין ביהמ"ש קמא כי אילו היה המערער מודה במיוחס לו בכתב האישום היה הוא זוכה "להקלה שנהוג לתת לנאשם שמקבל עליו אחריות בהזדמנות הראשונה".

            נראה לי שבנסיבותיה של התאונה הקטלנית, התרחשותה המיידית ובת הרגע וחוסר הבהירות הנלווים מטבע הדברים להתרחשות טראגית מסוג זה - לא היה מקום בנסיבות ענייננו של המערער לאותה האבחנה.

            ודוק. תסקיר שירות המבחן והדוחות הרפואיים והפסיכיאטריים השונים שהוצגו בפני ביהמ"ש קמא, ובפנינו, מלמדים על התייסרות נפשית קשה וחרטה כמעט על גבול הדכאון, שחש המערער מאז אירוע התאונה. דברים אלה מקבלים ביטויים גם בגזה"ד קמא.

            בנסיבות אלה אין המדובר בנאשם המתנער מאחריות או המגלה חלילה אי אכפתיות לתוצאה הטרגית והקטלנית של רשלנותו.

6.         עפ"י מבחני הענישה שנקבעו - ברי הוא כי אין לאמץ בעניינו של המערער את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

            תוצאה שכזו תהיה בלתי מאוזנת בעליל.

            מאידך רמת הענישה המתבקשת בעניינו של המערער איננה במרום הסקאלה של מתחם הענישה המקובל לעבירות אלה.

4

            עיון בפסקי דין של ביהמ"ש העליון ושל בתי המשפט המחוזיים מעלה כי רמת הענישה נעה בעבירות בנסיבות מעין אלו במנעד שבין 10 חודשי מאסר ל- 22 חודשי מאסר, כאשר המשתנים העיקריים הינם ברמת הרשלנות בנסיבותיו של הנאשם ובתוצאות המעשים.

            בשקלול כל נסיבות העניין שבפנינו, אציע לחבריי למותב כי נקל בתקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער ונעמיד עונש זה לתקופה של 15 חודשים תחת העונש של 20 חודשים שנקבע בגזר הדין קמא.

            אציע כי כל יתר רכיבי גזר הדין קמא יישארו בעינם.

                                                                                                _________________

                                                                                                י. אלון, נשיא - אב"ד

סגנית הנשיא ר. יפה כ"ץ    

אני מסכימה.

__________________

ר. יפה כ"ץ - שופטת

כב' השופט י. צלקובניק

אני מסכים.

_________________

י. צלקובניק - שופט

אשר על כן, הוחלט פה אחד לקבל את הערעור על גזר הדין ולהעמיד את עונש המאסר שירצה המערער לתקופה של 15 חודשים תחת העונש של 20 חודשים שנקבע בגזר הדין.

5

כל יתר מרכיבי הענישה שבגזר הדין יישארו בתוקפם.

ניתן והודע היום 26.2.2014 כ"ו באדר תשע"ד במעמד ב"כ הצדדים.