1.      המשיב זוכה בבית משפט השלום מעבירה של פעולה העלולה להוות פגיעה בגן לאומי, לפי סעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988. על הכרעת הדין המזכה מערערת המדינה.

2.      עובר לשמיעת הערעור, הציגו הצדדים עמדה מוסכמת, שלה ניתן בזאת תוקף, כדלהלן:

א.    הכרעת הדין של בית משפט השלום בטלה.

ב.     אנו קובעים כי המשיב ביצע עבירה של פגיעה בערך טבע מוגן, בניגוד לתקנה 3(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד-1983 וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998.

נציין בתמצית כי במסגרת זו נתנו דעתנו לכך, שהמשיב עצמו ציין שהיה מודע לחשש לפגיעה בערך הסביבתי, אך כפר בכניסתו לבריכה (וראו פיסקה 27 להודעת הערעור), ואת הממצא העובדתי שקבע בית משפט קמא כי המשיב נכנס לבריכה.

יחד עם זאת, נוכח הנסיבות החריגות והייחודיות אנו נמנעים מהרשעתו.

ג.       אנו מחייבים את המשיב לחתום על התחייבות להימנע מהעבירה בה הורשע בסך 730 ₪ למשך שנה (תקופת ההתחייבות היא בהתאם לסעיף 72(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

כתב ההתחייבות ייחתם עד ליום 22.10.23. אם לא תיחתם ההתחייבות ייאסר המשיב לשבעה ימים.

ניתן בלשכה היום, 10 באוקטובר 2023, שלא במעמד הצדדים ויובא לידיעתם באמצעות המזכירות.