1

לפני בקשת המערער לבטל את פסק הדין מיום 1.6.14 אשר הורה על מחיקת ערעורו בהעדר התייצבותו לאחר שזומן כדין.

המערער טוען כי בשל שגגה סבר כי הדיון מתקיים בשעות אחר הצהריים ולכן לא התייצב.

דין הבקשה להידחות. בהתאם להוראות סעיף 208א (א) לחוק סדר הדין הפלילי ניתן לבטל החלטה שניתנה בהעדר התייצבות המערער אם בית המשפט נוכח לדעת כי הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין. בענייננו - מעבר לכך שלא קיימת סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, הרי שמעיון בנימוקי הערעור ובפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי סיכויי הערעור קלושים. בית משפט קמא נימק והסביר במסגרת הכרעת דינו מדוע לא ניתן לקבל את טענת האכיפה הבררנית אותה העלה המערער, מקום בו מדובר בחניה על מדרכה ברחוב ראשי, מקום בו החנייה אסורה בכל שעות היממה, להבדיל מחניה ברחובות פנימיים בשעות הלילה, לגביה קיימת מדיניות אכיפה שונה. ברחוב ראשי כזה, בו קיימים מקומות בילוי ועסקים, קיימת חשיבות להותרת המדרכה פנויה להולכי הרגל בכל שעות היממה. בית משפט קמא קבע כי הבחנה בין מקרים שונים בהסתמך נסיבות ונתונים עובדתיים שונים אינה מהווה אבחנה פסולה משיקולים שאינם ענייניים. קביעותיו מנומקות ומבוססות.

בנסיבות אלו, לא קיים כל חשש שאם לא יבוטל פסק הדין ייגרם למערער עוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.