1

נוכחים:

המערער ובאת כוחו עו"ד מירי אוזן - קליינמן

ב"כ המשיבה עו"ד יעל בן שמואל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 42118-07-11 (בית משפט השלום בנתניה) בניסיון לגניבת רכב ובת"פ 16942-09-12 (בית משפט השלום בנתניה) בתקיפת אשתו ונידון לתקופת מאסר כוללת של 18 חודשים, לרבות הפעלה בחופף ובמצטבר של עונשי מאסר על תנאי, מתוכה 3 חודשים יחפפו למאסר למשך שנה שלה נידון המערער בפלא 7993-07-14 (בית משפט לתעבורה בפתח תקווה) ו - 15 חודשים מצטברים.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל והטענה העיקרית לפי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא חפף תקופה ארוכה יותר של המאסר בן 18 חודשים שהטיל בגין העבירות נושא גזר הדין למאסר בן שנה שהוטל על המערער בפלא 7993-07-14 הנ"ל.

ב"כ המערער טוענת כי חלוף הזמן מאז היה המערער מוכן לסיים את עניינו בגין התיקים נושא גזר הדין גרם לו עוול שכן אם גזר הדין של בית המשפט קמא בתיקים נושא הערעור היה ניתן קודם למתן גזר הדין בתיק פלא 7993-07-14 חזקה על בית המשפט לתעבורה שהיה גוזר את הדין ביום מתן גזר הדין ואז הייתה נוצרת חפיפה בין עונש המאסר לתקופה של שנה שהטיל לבין עונש המאסר לתקופה של 18 חודשים שהטיל בית המשפט קמא בגזר הדין נושא הערעור.

ב"כ המערער טוענת גם בהודעת הערעור כי שגה בית משפט קמא שלא נתן משקל ראוי לנזק ההרסני שנגרם למשפחת המערער עם שליחתו לתקופת מאסר כה ממושכת, למחלת הריאות ממנה סובלת אשתו ולאמור בתסקיר שירות המבחן באשר לנסיבותיו האישיות של המערער.

2

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ובבקשת ב"כ המערער לחפוף חלק גדול יותר ממנה לעונש המאסר שהוטל על המערער בגין עבירת התעבורה וטוענת כי בית המשפט קמא כבר הלך לקראת המערער בכך שחפף את עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בחלקם למאסר שהטיל בגין העבירות נושא גזר הדין.

כמו כן מצביעה ב"כ המשיבה על התסקיר השלילי שהיה בפני בית המשפט קמא ואשר צורף להודעת הערעור שממנו עולה כי קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע העבירות בעתיד על ידי המערער שעולה על סיכויי השיקום הנוכחי ומשכך המליץ שירות המבחן להטיל על המערער עונש קונקרטי ומרתיע של מאסר בפועל שיסמן בפניו את הגבול והאיסור מפני מעשים דומים בעתיד.

בית המשפט קמא לקח בחשבון לצורך מתן גזר הדין את האמור בתסקירי שירות המבחן, את עברו הפלילי של המערער והתחשב לקולת העונש בחלוף הזמן המשמעותי מאז ביצוע העבירות נושא גזר הדין, בנטילת האחריות של המערער על מעשיו ובנסיבותיו האישיות, לרבות מצבו המשפחתי ומחלת אשתו.

לאור האמור, העונש שהוטל על המערער על ידי בית משפט קמא בגין המעשים נושא גזר הדין הוא עונש שאינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה כשמדובר בקניינו של הזולת, בפרטיותו ובתחושת הביטחון שלו וממדיניות הענישה הנהוגה כשמדובר בביצוע עבירות אלימות כלפי אשתו ומשכך אין מקום להתערב בו.

שונה המצב בכל הקשור לקביעת בית המשפט קמא באשר להצטברות עונש המאסר נושא גזר הדין לעונש המאסר שהוטל על המערער בגין עבירות התעבורה.

בעניין זה יש לקחת בחשבון לקולת העונש את העובדה שהמערער אמנם ריצה שני עונשי מאסר בעברו אך המאסר הנוכחי הוא המאסר הראשון לתקופה ארוכה יחסית אותו נושא המערער, ויש בעובדה זו, מבלי להתעלם מהשיקולים האחרים, כדי לגרום להקלה בעונשו של המערער על ידי חפיפה גדולה יותר של עונש המאסר שהוטל בגזר הדין נושא הערעור עם עונש המאסר שהוטל בתיק התעבורה.

לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור במובן זה שהמערער ירצה 7 חודשים בחופף לתקופת המאסר אותה הוא מרצה בגין גזר הדין בתיק פלא 7993-07-14 (בית משפט לתעבורה בפתח תקווה) ו - 11 חודשים יצטרפו לו.

סך הכל ירצה המערער בגין התיקים נושא גזר דין זה ובגין תיק פלא 7993-07-14 (בית משפט לתעבורה בפתח תקווה) 23 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא בסיפא סעיף 4 לגזר הדין.

3

יתר חלקי גזר הדין בת"פ 42118-07-11 ובת"פ 16942-09-12 (בית משפט השלום בנתניה) יעמדו בתוקפם.

ניתן והודע היום י"ג סיוון תשע"ה, 31/05/2015 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.