1

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד קרן וקסלר
המשיב ובא כוחו עו"ד רמי יונס

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בתיק פלילי 27809-09-13 (בית משפט השלום בפתח תקווה) בעבירות של שהייה בלתי חוקית, הסעת 10 שוהים בלתי חוקיים, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת של רכב ונדון ל-9 חודשי מאסר בפועל, ל-6 חודשי מאסר על תנאי ו-3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, נפסל מלנהוג למשך שנה מיום שחרורו ממאסר ורכבו חולט.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל, וב"כ המערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי שגה בית משפט קמא כאשר הטיל עונש אחד בגין כל העבירות נושא גזר הדין, שכן גם אם מדובר באירוע אחד, כפי שקבע בית משפט קמא וכפי שטוען ב"כ המשיב בעיקרי הטיעון שהגיש בכתב, הרי מן הראוי היה לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אחת מסוגי העבירות נושא גזר הדין, דהיינו, להסעת השב"חים, לעבירות התעבורה ולהתנהגות כלפי השוטר כאשר המערער הפריע לו למלא את תפקידו ונהג נהיגה פוחזת על מנת להימלט ממנו, יחד עם השוהים הבלתי חוקיים שהסיע, עד שנעצרו.

לטענת המערערת, עונש המאסר שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה כאשר מדובר בהסעת שב"חים ובנהיגה כפי שנהג המערער כדי להימלט מהשוטר, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח כאשר הוא שוהה בלתי חוקי בעצמו.

2

ב"כ המשיב טוען בעיקרי הטיעון, כי צדק בית משפט קמא כאשר התייחס לאירוע כאירוע אחד, וגם אם במהלכו נעברו על ידי המשיב מספר עבירות, לא מן הראוי היה לגזור עליו עונשים נכבדים בגין כל קבוצת עבירות, כפי שטוענת ב"כ המערערת.

ב"כ המערערת סומכת טענתה על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' זין חמדי מפי כב' השופט רובינשטיין, לפיו כאשר התקיימו שני אירועים נפרדים בכתב האישום- הסעת שוהים בלתי חוקיים, וניהול המרדף המסוכן עם השוטר- מחוייב היה בית המשפט קמא לקבוע שני מתחמי ענישה (ר' סעיף ה' לפסק הדין).

בסעיף י"א לפסק הדין הנ"ל קבע כב' השופט רובינשטיין כי המתחם ההולם לעניין מלינים, מסיעים ומעסיקים בנסיבות מחמירות, צריך להיות בין 5 ל-15 חודשי מאסר, שכן בעניין זה יש חשיבות עצומה להרתעה, כיוון שמדובר בעבירה שעיקרה כלכלי.

אף לדעתנו תואמים דברי כב' השופט רובינשטיין בע"פ 2789/13 הנ"ל את מצבו של המשיב, שכן לא רק שהסיע שב"חים אלא אף הוא שוהה בלתי חוקי ולא רק שנמלט מהשוטר שביקש לעצור אותו, אלא הוא עשה זאת כאשר נוהג בצורה שסיכנה אחרים, הגם שלמרחק קצר, וכאשר אין לו רישיון נהיגה ונהיגתו איננה מבוטחת.

משכך הם פני הדברים, הרי גם אם בית המשפט קמא לא קבע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מסוגי העבירות נושא גזר הדין, כפי שעתרה ב"כ המאשימה בפניו וכפי שטוענת ב"כ המערערת בהודעת הערעור, הרי עונש מאסר לתקופה של 9 חודשים חורג ממדיניות הענישה הראויה, כאשר מדובר בהסעת שב"חים תוך שהייה בלתי חוקית ובעבירות נלוות כפי שעבר המערער באירוע נושא הערעור.

בית משפט קמא אמנם התחשב בעברו הפלילי של המערער, אך קבע כי מדובר בעבר ישן, כפי שאכן הם כך פני הדברים, אך אין להתעלם מסוג העבירות נושא הרשעותיו הקודמות של המערער, שבגינן ריצה עונשי מאסר.

לאור כל האמור לעיל, וכאשר אנו מעמידים לנגד עינינו את הכלל לפיו ערכאת ערעור איננה ממצה את הדין עם נאשם שהחליטה להחמיר בעונשו, אנו קובעים כי המשיב ירצה 15 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו 11.9.13.

יתר חלקי גזר הדין בת.פ. 27809-09-13 (בית משפט השלום בפתח תקווה) יעמדו בתוקפם.

3