1

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 26457-06-14

לפני: כב' השופט אריה רומנוב

כב' השופט דוד מינץ

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

ב"כ המערער: עו"ד אשרף חסן

ב"כ המשיבה: עו"ד ענת גרינבאום, פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

1.         לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 10.6.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט) שניתן בת.פ. 17844-05-14.

2.         נגד המערער הוגש כתב אישום שבגדרו הואשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. על פי עובדות כתב האישום (אשר הוגש גם נגד שניים נוספים, פרט למערער), ביום 11.5.14 בסמוך לשעה 05.15, בכביש ירושלים - תל אביב, שהה המערער, שהינו תושב האזור, שלא כדין בישראל מבלי שהיה בידו אישור שהייה ו/או אישור תעסוקה ו/או כניסה.

3.         ביום 10.6.14 הודה המערער בעובדות כתב האישום, והורשע בעבירה שיוחסה לו. לאחר שהצדדים טענו לעונש, גזר בית משפט קמא על המערער, בו ביום 3 חודשי מאסר ויום אחד לריצוי בפועל החל מיום מעצרו (מיום 11.5.14); הפעלת עונש מאסר מותנה בן חודש אחד שהוטל על המערער במסגרת תיק אחר, בחופף לעונש שהוטל בתיק זה; ומאסר מותנה. יצוין, כי בית משפט קמא נימק את פסיקתו בעקרון "אחידות הענישה", וזאת על רקע העובדה שנאשם נוסף בכתב האישום נדון אף הוא לעונש מאסר בפועל של 3 חודשים ויום אחד; הפעלת עונש מאסר מותנה בחופף; ומאסר מותנה (על ידי כב' השופט א' רון, בגזר דין מיום 18.5.14).

2

4.         יוער, כי המערער מצוי כיום במעצר, וזאת לאחר שלא עלה בידו לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית משפט זה (במסגרת ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט קמא לעצור את המערער עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו), אשר כללו הפקדה כספית. על רקע זה הגיש ב"כ המערער, בד בבד עם הגשת הערעור, בקשה לקביעת מועד דחוף לדיון בערעור. בנסיבות אלה נקבע הערעור לשמיעה לפנינו.

5.         במסגרת הערעור שלפנינו טוען ב"כ המערער, כי טעה בית המשפט משהחמיר עם המערער יתר על המידה בגוזרו את דינו. נטען, כי העונש הינו חמור ביחס לנסיבות ביצוע העבירה, שכן כניסתו של המערער לישראל הייתה לצורך חיפוש עבודה, על רקע מצב כלכלי קשה, ולא נלוותה לה עבירה נוספת. עוד טוען ב"כ המערער, כי טעה בית משפט קמא משהשתית את גזר דינו על עקרון אחידות הענישה, וכי בעניינו של המערער היה מקום לגזור עונש קל יותר. בהקשר זה מציין ב"כ המערער, כי בית משפט קמא סטה לחומרה מדרישתה של המשיבה, אשר עתרה לעונש של חודשיים מאסר בפועל (למען הדיוק יוער, כי המשיבה עתרה בנוסף להפעלתו של עונש המאסר המותנה במצטבר ולא בחופף). במסגרת זו הצביע ב"כ המערער על כך שהמאסר המותנה שעמד כנגד הנאשם הנוסף עמד על 3 חודשים ואילו המאסר המותנה שעמד כנגד המערער עמד על חודש אחד בלבד. בנוסף, לנאשם הנוסף היו שתי הרשעות קודמות ולמערער הייתה הרשעה קודמת אחת. חרף זאת, בית המשפט הורה על חפיפת מלוא תקופות המאסר על תנאי של שני הנאשמים עם עונש המאסר בפועל של שלושה חודשים ויום שהושת על שניהם באופן שלא הייתה התחשבות בעברם הפלילי השונה של שני הנאשמים ובאורכו של המאסר המותנה שהיה בר הפעלה לגבי כל אחד מהם. עוד טוען ב"כ המערער, כי בית משפט קמא לא אפשר את שמיעת דברי אביו של המערער וזאת על אף בקשתו. ב"כ המערער טוען עוד, כי טעה בית משפט קמא בקובעו את מתחם הענישה. על רקע כל זאת עותר ב"כ המערער לכך שבית משפט זה יבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, ויטיל עליו עונש הולם שלא יעבור את תקופת מעצרו עד כה.

6.         באת כוח המשיבה טענה כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור יתר על המידה ואין עילה להתערב בגזר הדין. היא הוסיפה וציינה לפנינו כי המשיבה שוקלת להגיש ערעור על גזר הדין שניתן ביחס לשני הנאשמים הנוספים וזאת משום שהמשמעות המעשית של גזרי הדין שהוטלו ביחס לנאשמים אלה הייתה, כי בנוסף להפעלת עונש מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד כל אחד מהם, הוסף רק יום מאסר אחד.

7.         לא ראינו עילה לקבל את הערעור. נראה כי השקפתו של בית משפט קמא הייתה כי יש לשאוף לכך שעל שלושת הנאשמים שנתפסו יחד באותן נסיבות יוטל עונש זהה, גם אם יש שוני מסוים בעבר הפלילי שלהם ובאורך תקופת המאסר המותנה שעמד כנגד כל אחד מהם. אנו סבורים כי גישה זו הינה גישה אפשרית ואינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה בגזירת העונש. נוסיף ונאמר שאפילו היינו מוצאים להקל במידת מה בעונשו של המערער שלפנינו על מנת ליצור דירוג מסוים לנוכח עברו הפלילי הקל יותר, הרי שהמשמעות המעשית שאין כל ביטחון שאילו היינו מקלים בעונשו של המערער, בשים לב לכללים בעניין שחרור מוקדם, התוצאה המעשית הייתה מקלה עמו.

8.         סוף דבר. הערעור נדחה. בהתאם למוסכם המזכירות תשלח העתק לצדדים.

3

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.