1

2

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 3.1.17 בת"פ 34328-03-14.

כללי

1.         המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירת גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח, ונדון ל - 13 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי, פיצוי למתלונן, קנס, פסילת רישיון נהיגה למשך שנה ופסילה על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.         ואלה המעשים: ביום 12.1.14 קשר המערער עם שניים אחרים לגנוב משאית, השייכת לחברה לשיווק ביצים, בה עבד אחד מהם ומוערכת בשווי של כ - 350,000 ₪. במסגרת הקשר ולמחרת היום, אספו האחרים את המערער ורכשו שני צעיפים במטרה למנוע את זיהויים. אחד מהאחרים מסר למערער את מפתחות המשאית ואת קוד נעילתה, המערער הניע את המשאית ונהג בה לאזור חברון, מבלי שהיה מורשה לנהוג בה וללא תעודת ביטוח חובה בתוקף. המערער פירק את המשאית ביחד עם מעורבים נוספים במשחטת רכב בחברון. המערער סיכם עם שותפיו לקשר כי הכספים ממכירת חלקי המשאית יועברו אליהם לאחר מכירתם.

טענות הצדדים         

3.         ב"כ המערער טען, בין היתר, כי העונשים שהוטלו על המערער מחמירים יתר על מידה ואינם מתחשבים בעונשים שהוטלו על המעורב האחר בעבירה, שמעשיו היו חמורים יותר ואשר צירף עבירות נוספות אותן ביצע. לפיכך, עתר הסנגור להפחתת תקופת המאסר בפועל שהושת על המערער. כמו כן, לטענתו, סכום הפיצוי לחברה מבוסס על אומדן שגוי. עוד נטען, כי יש להפחית את גובה הקנס שהוטל על המערער.

            הסנגור הפנה לכך שעל המעורב האחר, אשר מסר את מפתחות הרכב למערער וחלקו, לטענתו, משמעותי יותר מזה של המערער, הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, זאת על אף שהורשע לאחר שמיעת ראיות לעומת המערער שהודה וקיבל אחריות על מעשיו. נטען, על כן, כי ראוי להשוות בין המערער לבין המעורב הנוסף ועל כן יש להקל בעונשו של המערער באופן משמעותי.

            מנגד, המשיבה טענה כי העונש שהוטל על המערער הנו הולם בנסיבות העניין ואף מצוי ברף הנמוך, שכן מדובר בגניבת משאית. בנוסף, גזר דינו של המעורב האחר, שניתן לפני ימים ספורים, אינו חלוט. על כן, אין מקום להקל בעונשו של המערער. עוד הופנה לכך שעולה מגזר הדין של המעורב האחר (שהוגש על ידי הסנגור), כי בית משפט קמא סבר בטעות כי העונש שהוטל על המערער עומד על 12 חודשי מאסר (סעיף 20 לגזר הדין).

דיון

4.         דין הערעור להידחות.

3

המערער הינו יליד 1988. לזכותו עומדת האחריות שקיבל על המעשים והודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים. יחד עם זאת, הודאתו של המערער באה בשלב מתקדם של ההליך בעניינו. כמו כן, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע. בית משפט קמא עמד על הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ועל עוצמת הפגיעה, ובכלל זה, על כך שביצוע העבירות נעשה לאחר תכנון מוקפד מראש של המערער בצוותא עם אחרים. למערער היה תפקיד מרכזי ודומיננטי כגורם שאין בלתו להעברת המשאית לשטחי הרשות הפלסטינית. המערער נהג בפועל במשאית, הביאה למשחטת הרכב ואף פירק את חלקיה. בהמשך, היה אמור להעביר לשותפיו את חלקם בכספים שישולמו עבור חלקי המשאית. המערער פעל למטרת בצע כסף. במכלול השיקולים לחומרה יש להתחשב גם בשוויה הרב של המשאית, בנזק הרב שנגרם לבעליה, שנזקק לה לצרכי פרנסתו, ובסיכון הרב שהציב המערער לשלומם וביטחונם של משתמשי הדרך. בנוסף, לחובתו של המערער נזקף גם עברו הפלילי בתחום המרמה והסמים. בית משפט קמא גזר את דינו של המערער בהתחשב גם בכך שאחד משותפיו של המערער לא הועמד לדין בעבירות של נהיגה ואין לו רישום פלילי קודם.

העונש שהוטל על המערער אכן מצוי ברף הנמוך, זאת נוכח חומרת המעשים. באשר לעונש שהוטל על המעורב האחר, אין מדובר בפסק דין חלוט, ובכל מקרה, הפער המצומצם בין העונשים וההבדלים שבין המערער לבין המעורב האחר, אין בהם כדי לחייב השוואת עונשו של המערער לזה של המעורב האחר.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18/7/2017, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.