עפ”ג 4051/10/14 – מדינת ישראל נגד כפיר ששון
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד |
||
עפ"ג 4051-10-14 מדינת ישראל נ' ששון
|
|
09 נובמבר 2014
|
1
לפני: כב' הנשיא אברהם טל, אב"ד |
|
המערערת |
מדינת ישראל |
נגד
|
|
המשיב |
כפיר ששון |
נוכחים:
ב"כ המערערת עו"ד ליאת פלג
המשיב ובאי כוחו עוה"ד ניל סיימון ואיציק שדה
[פרוטוקול הושמט]
פסק דין
המשיב הורשע עפ"י הודאתו בתיק פלילי 52803-05-14 (בימ"ש השלום ברמלה) בהשמעת איומים כלפי תובע משטרתי שהופיע בדיון בבקשה למעצרו כאשר אמר לו, לאחר אדם אחר אמר לתובע: "אתה שוטר טוב" - "אבל לא לעוד הרבה זמן".
המשיב נדון ל- 4 חודשי מאסר מתוכם 10 ימים במצטבר לעונש מאסר שנשא באותו זמן והיתר חופפים לו ול- 4 חודשי מעת בתנאים המפורטים בגזה"ד.
הערעור מופנה כלפי קולת עונש המאסר בפועל וב"כ המערערת טוענת בהודעת הערעור כי שגה בימ"ש קמא שחרג בפועל באופן קיצוני לקולא מרמת הענישה המקובלת והראויה בנסיבות דומות, לא נתן את המשקל הראוי לחומרת האיומים שהופנו כלפי תובע משטרתי במהלך ניהול תפקידו בין כותלי ביהמ"ש, וכאשר קבע שמדובר בפגיעה נמוכה בערך המוגן שכן פרש שלא כהלכה את דברי האיום כמופנים כלפי פרנסתו של התובע ולא כלפי פגיעה פיזית בו.
ב"כ המערערת טוענת כי עונש המאסר, שהוא עונש מקל, מעביר מסר סלחני, כלפי מי שמנסה להפיל אימה על אוכפי החוק, שהתובע המשטרתי נמנה עליהם.
2
ב"כ המשיב טוען כי עונש המאסר איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה שכן כוותנו של המשיב בדברים שהשמיע כלפי התובע המשטרתי היתה ככל היותר לפגוע בפרנסתו ולא בחייו או בשלמו שכן כלפי תובע אחר שלטענתו ציטט ראיות שאינן קיימות, הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין אשר זכתה להתנצלות מפי אותו תובע.
ב"כ המשיב טוען כי עונש המאסר בפועל התחשב במצבה הרפואי של אשתו של המשיב, כפי שעולה ממסמך רפואי שהוצג בפנינו ומדו"ח סוציאלי שנכתב בקשר אליה על ידי הלשכה לשירותי קהילה של אגף הרווחה בעיריית ירושלים שהוצג בפנינו.
באשר להצטברות חלקית של עונש המאסר לעונש מאסר קודם שריצה המשיב באותו זמן טוען ב"כ המשיב, כי המשיב היה עצור בתנאים קשים, כאשר נמנעו ממנו טובות הנאה שלהן היה זכאי לו היה אסיר בלבד בגין תיק שבו הואשם בעבירת איומים אך לא בהחזקת סכין כפי שנטען על ידי ב"כ המערערת בהודעת הערעור.
עיון בגזה"ד של בימ"ש קמא מעלה כי הוא אכן הגדיר את מידת הפגיעה של הערך המוגן, שהוא הגנה על שלוותו של אדם והגנה על תפקודו התקין של התובע המשטרתי, היא נמוכה.
גם אם נקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה התכוון המשיב לפגוע בפרנסתו של התובע המשטרתי ולא בשלמות גופו או בחייו, הרי אין לראות את מידת הפגיעה בערך המוגן כפגיעה נמוכה שכן בימ"ש מצווה להגן על שלומם ובטחונם של עובדי ציבור הממלאים את תפקידם כדין, לרבות אלה הנוטלים חלב אכיפת החוק כמו התובע המשטרתי.
גם אם המשיב נקט בהגשת תלונה לביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין כנגד תובע אחר אשר לטענתו מלא את תפקידו שלא כדין, אין בכך כדי ללמד על פגיעה נמוכה בערך המוגן שכן המקרה נושא גזה"ד הוא השמיע דברי איום כלפי התובע ולא דחה את תגובתו עד שיגיש תלונה נוספת כלפי תובע משטרתי כפי שהגיש בעבר.
גם בהתחשב בכל הנימוקים שפורטו לעיל הרי עונש מאסר בפועל שהוטל על המשיב בגין האיומים נושא גזה"ד איננו חורג ממדיניות הענישה ומתחשב בשיקולים שאינם קשורים בנסיבות ביצוע העבירה כך שהוא לכשעצמו אינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.
ביהמ"ש קמא, אשר לא התעלם גם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, לא נימק בגזה"ד במידה הצריכה הנמקה, את החלטתו לפיה רק 10 ימים מתוך 4 חודשי המאסר שהטיל על המשיב בגין האיומים נושא גזה"ד יהיו מצטברים לעונש מאסר שריצה המשיב באותו זמן ואשר סיים את ריצויו זמן קצר לאחר הגשת הערעור.
הלכה פסוקה היא כי עונש מאסר שנגזר על אסיר יצטבר בדרך כלל לעונש המאסר שאותו ריצה האסיר באותו זמן, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות שלא לצבור את שני העונשים.
3
במקרה שבפנינו אין בנסיבות המקלות שנמנו על ידי בימ"ש קמא, אין במצבה הרפואי של אשת המשיב ובמצבה הסוציאלי כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו, כדי להצדיק את החלטת בימ"ש קמא לצבור רק חלק קטן מעונש המאסר שהטיל על המשיב בגין האיומים לעונש המאסר שריצה באותו זמן.
לאור כל האמור לעיל, ותוך שאיננו מתעלמים מהכלל לפיו ערכאת ערעור לא ממצה את הדין עם נאשם שהחליטה להחמיר על עונשו, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי בנוסף ל- 10 הימים שקבע בימ"ש קמא שיצטברו לעונש מאסר שריצה המשיב בזמן מתן גזה"ד נושא הערעור, ירצה המשיב חודשיים נוספים מאסר מאחורי סורג ובריח.
המשיב יתייצב למאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 1/1/15 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות ופס"ד זה.
על ב"כ המשיב לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.
ניתן והודע היום ט"ז חשוון תשע"ה, 09/11/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב. |
|
|
||
אברהם טל, נשיא אב"ד |
|
אהרון מקובר, שופט |
|
ד"ר שמואל בורנשטין, שופט |
