1

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד אהרון רוזה

ב"כ המשיבה עו"ד קרן לוי

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

1.         המערער הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת רבקה גלט) בנהיגה בשכרות, עזיבת מקום תאונה ללא השארת פרטים, נהיגה בפזיזות וברשלנות, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים, זאת בגין אירוע מיום 15.4.13 עת נהג הוא ברכב מכיוון יהוד לכיוון איזור התעשיה הצפוני בלוד.

2

2.         על פי העובדות בהן הורשע המערער נהג הוא במועד הנ"ל ברכב תוך שהוא שותה אלכוהול ברכבו. נהיגתו לוותה במעבר בין נתיבים, נסיעה בכיוון נגדי לכיוון התנועה תוך שגרם לנהגים החוצים לרדת לשולי הדרך ותוך חציית רמזור אדום. בשלב מסוים עת נסעה בשול הדרך נכנס המערער לנתיב נסיעת משאית המתלונן והתנגש בה. המערער המשיך בנסיעתו הפזיזה מבלי להשאיר פרטים למתלונן ומאוחר יותר כשעצר את רכבו והגיעו למקום שוטרים דחף המערער את השוטר, יצא מרכבו, שוב נכנס אליו וסירב לצאת למרות בקשת השוטר. בהמשך לכך היכה בידו של השוטר, החל להשתולל ולהתנגד למעצרו וניסה לנגוח בפניו של שוטר נוסף שנכח במקום אם כי ללא הצלחה. בהמשך איים על השוטר. המערער סירב לבדיקת רמת האלכוהול בדמו וזאת למרות שהוסברו לו השלכות סירובו ואיים על שוטר נוסף במילים בוטות וגסות שנימנע מלחזור עליהן במסגרת זו.

3.         בעקבות הרשעתו נדון המערער לשישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שבעה חודשי מאסר על תנאי, 24 חודשי פסילה בפועל ו-12 חודשי פסילה על תנאי וכן פיצוי בסך 2,000 ₪ לבעל הרכב המתלונן.

4.         הערעור מופנה כנגד חומר העונש ובאופן קונקרטי עותר המערער לביטול רכיב המאסר.

5.         תמצית נימוקי המערער היא כי שגה בית המשפט עת השית עליו תקופת מאסר בפועל בת שישה חודשים בסוברו כי ההסדר בין הצדדים קבע שהתביעה תעתור למאסר בפועל שכן ההסדר היה "פתוח". גזר הדין ניתן לאחר שהוגש תסקיר משלים המתאר את ההשתלבות בעמותת "אפשר" ואת המוטיבציה לשינוי תוך שהמערער התמיד בתכנית טיפולית עד תומה וביום 10.11.14 הומלץ על העמדה בצו מבחן בפיקוח על המשך ההליך הטיפולי ומאסר על תנאי.

            לטענת המערער ובשים לב להיעדר אפשרות ביצוע עבודות שירות העונש הראוי על רקע מכלול הנסיבות הוא מאסר על תנאי, פיצוי וצו מבחן.

            המערער טוען כי בית המשפט שגה בשלושה רכיבים עיקריים:

3

            אי מתן משקל ראוי להליך השיקום שעבר, למצבו הרפואי הקשה וכן קביעת מתחם ענישה שאינו כולל את פסקי הדין אשר צוטטו על ידו. לעניין מצבו הרפואי צירף המערער דוח רפואי מיום 9.12.14 (נספח י"ב) שממנו עולה כי המדובר במערער נכה 100% בעל מספר רב של מחלות פעילות לרבות בעיות לבביות הדרושות טיפול ומעקב. מצב רפואי זה אשר חלקו הדרדרות מהעת האחרונה חייב לטענת המערער להוות שיקול ממשי בשיקולי הענישה ושגה בית המשפט כשלא נתן לרכיב זה משקל ראוי. באשר להיעדר יכולת לבצע עבודות שירות טוען המערער כי אין בכך לפעול לחובתו ויש להקל עימו.

            לגופם של דברים טוען המערער כי שתיית האלכוהול על ידו במועד ביצוע העבירה הינה חריג למהלך שנותיו האחרות, אשר מאז גמילתו בעמותת "אפשר" בשנת 2006 נותר "נקי" מאלכוהול. העבירות בוצעו לטענתו בשל צער עמוק אותו חווה לאור אובדן קרובי משפחה ואינן מאפיינות אותו, תוך שזו הרשעתו הראשונה בפלילים.

            באשר להרשעותיו טוען המערער כי עבירות תנועה אינן בגדר עבר פלילי ואל להן להישקל ככאלה בשקילת כף החובה והזכות של נאשם בעל עבר פלילי.

            המערער עבר הליך טיפולי מלא בעמותת "אפשר" אף שבתחילה לא התקבל לטיפול בשל מוטיבציה נמוכה, לטענתו בשל אי הבנה. במהלך הדיון שנערך לפנינו המציא ב"כ המערער לעיונינו דוח עדכני מעמותת "אפשר", לפיו המוטיבציה של המערער לשמירת הפסקת השימוש באלכוהול נמצאת במגמת עליה, נוכח תובנותיו בעניין ההליך המשפטי בעניינו ובעניין בריאותו. הדוח מציין "התקדמות מסויימת" ומצב יציב וביוזמתו נמשך הטיפול במרכז. לעניין זה טוען המערער כי שגה בית המשפט שקבע כי לא די בטיפול אותו עבר כדי להפחית את מידת מסוכנותו וזאת בניגוד לעמדת הגורמים הטיפוליים המקצועיים.

לבסוף טוען המערער כי בגזרי הדין אליהם הפנה בית המשפט במסגרת מתחם הענישה הוצגו פסקי דין בהם רמת הענישה עמדה על שלושה חודשי עבודות שירות ואף מאסר על תנאי כאשר בחלקם התייחסו למספר אירועים. מתחם הענישה מתחיל אפוא מעונש מאסר על תנאי ולכן נתוניו הבריאותיים של המערער והשלמת הליך השיקום במלואו מעמידים אותו בתחתית מתחם הענישה כאשר ניתן אף לסטות ממנו לקולא.

4

6.         המדינה מבקשת לדחות את הערעור. לטענת באת כוחה מדובר במסכת עבירות חמורות שבוצעו על ידי המערער תוך סיכון אחרים בנהיגה בשכרות, תקיפת שוטר, התנגדות למעצר ואיום ורק בנס לא נגרמה פגיעה קטלנית. המדינה אף מזכירה שיש במעשים אלה משום פגיעה בשלטון החוק. לטענת המדינה שיקלל בית המשפט קמא את מכלול הנסיבות האישיות תוך שאין לשכוח שגם בעברו עבר המערער הליך טיפולי שבספו של דבר הסתבר שלא צלח. המדינה מפנה אף היא לדוח עמותת "אפשר" ולעובדה כי המדובר בהתקדמות מסוימת בלבד, דוח העומד לדבריה בסתירה לאמור בתסקיר ועוד מזכירה שהמערער סירב להמלצת שירות המבחן להשתלב בקהילה סגורה ובהתאם הסתפק השירות בטיפול חליפי מוגבל ביותר. בנסיבות אלה טוענת המדינה כי צדק בית המשפט קמא עת קבע שלא די בטיפול שעבר. לסיום דבריה הגישה ב"כ המדינה את גיליון ההרשעות התעבורתיות של המערער המכיל 23 הרשעות.

7.         אין צורך לחזור ולפרט את החומרה היתרה הגלומה בעבירות שבוצעו על ידי המערער ופוטנציאל הסיכון הציבורי הרב לחיי אדם שהן נושאות בחובן. סוג העבירות בהן הורשע וביחוד תופעות הנהיגה בשכרות והנהיגה הפזיזה המאפיינות זלזול בוטה הן בערך קדושת החיים והן בערך הציבורי הפך למרבה הצער לנפוץ ובנסיבות אלה קיים צורך מובהק למתן עדיפות לצורכי הרתעה ולשיקולי הגנה ומניעת הפגיעה בציבור על פני נסיבותיו האישיות של העבריין. התפשטות העבירות מסוג זה מחייבת אפוא העברת מסר ברור וחד משמעי של הרתעה וזאת על דרך ענישה ממשית. בעניין זה יוער כי בית המשפט קמא היה ער שתוצאת האירוע לא היתה קטלנית ואף הנזק שנגרם על ידו לרכוש לא היה רב במיוחד. עם זאת, ציין בצדק כי יש בעניין זה אף משמעות למבחן התוצאה הפוטנציאלית אפילו לא התממשה. בענייננו מקבלות העבירות שבוצעו על ידי המערער משנה חומרה עת בוצעה שתיית האלכוהול תוך כדי ובמהלך הנסיעה עצמה. צדק אפוא בית המשפט קמא משקבע כי המדובר בחוסר רסן וחוסר אכפתיות מצד המערער כלפי סובביו וקבע ענישה של מאסר בפועל.

5

8.         עיון בגזר דינו של בית המשפט קמא מלמד כי היה ער למכלול טיעוני הצדדים, לחוות הדעת מטעם שירות המבחן ולמצב המשפטי המקובל בעניין זה תוך שסקר בהרחבה פסיקה רלוונטית בנושא לרבות פסיקה לקולא וממנה גזר את מתחם הענישה. לא מצאנו מקום להתערב בקביעות אלה של בית המשפט. בית המשפט הביא בחשבון את מכלול השיקולים לחומרה ולקולא לרבות נסיבותיו האישיות של המערער ובכלל זה מצבו הרפואי, הרקע לביצוע העבירות על ידו וכן את המפורט בתסקירי הגורמים הטיפוליים ומצא לנכון לגזור את עונשו באופן ראוי ומידתי תוך התחשבות במכלול הנתונים. איננו סבורים שבית המשפט לא נתן משקל ראוי להליך השיקום או למצבו הרפואי הקשה של המערער, אדרבא סבורים אנו כי בית המשפט היה ער לעניינים אלה כמו גם לגילו ומצבו של המערער ובהחלט התחשב בהם בגזר דינו.

9.         שירות המבחן המליץ אמנם על הטלת מאסר על תנאי וצו מבחן. גם בעניין זה לא מצאנו כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את ההמלצה כמו גם בנימוקיו לפסיקתו. בית המשפט מציין כי המערער אמנם עבר הליך טיפול מסויים באמצעות עמותת "אפשר" אך לא די בטיפול זה כדי להפחית את רמת המסוכנות להישנות העבירות וציין אף את הנימוקים לכך שעניינן התמכרות עמוקה ורבת שנים, טיפול גמילה שביצע בעבר ולא צלח, היעדר תובנה לעומק הבעיה, שלילת דפוסים אלימים ואי גילוי נכונות לטיפול מעמיק. אמנם התסקיר הנוסף דיווח על ניצנים של התחלת הליך משמעותי אך לאחר כחמישה חודשים כבר נכתב בתסקיר מסכם שהנאשם סיים את ההליך הטיפולי ואין צורך בהמשכו. תמיהת בית המשפט כיצד הסתיים תהליך הטיפול בתוך תקופה קצרה שכזו אשר כללה טיפול אחד בשבוע שעה שההמלצה הראשונית היתה שילובו בקהילה סגורה (המלצה שסירב המערער לקבל), אינה חסרת היגיון.

            לעניין זה נזכיר כי אכן קיימת חשיבות רבה להמלצת שירות המבחן וככלל נוהגים בתי המשפט להתחשב בו כשיקול בעל ערך רב אלא שעם זאת יש לזכור שהמלצת שירות המבחן מהווה בכל זאת שיקול אחד במכלול השיקולים ואינה מחייבת דווקא את בית המשפט בפסק דינו.

6

10.       איננו רואים עין בעין עם המערער את טענתו לפיו בעבירות מסוג זה אין להתחשב בעברו התעבורתי וכי אל לעבירות אלה להישקל בשקילת כף החובה או הזכות של הנאשם כבעל עבר פלילי, אדרבא סוג העבירות הנדון בתיק זה שליבתן נהיגה פזיזה בשכרות ברכב, מצדיק לדעתנו בהחלט ואולי אף מחייב גם את שקילת העבר התעבורתי הרשום לחובת המערער, במסגרת מכלול השיקולים הבאים לפני בית המשפט במתן גזר הדין.

11.       נוכח כל האמור לא מצאנו כי גזר הדין סוטה באופן המצדיק התערבותנו.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 19.4.15 לא יאוחר מהשעה 08:30 בבית הסוהר "הדרים" או במקום אותו יקבע שב"ס במסגרת מיון מוקדם שיתבצע על ידי המערער מולו.

תנאי השחרור שהיו בתוקפם עד כה יעמדו בעינם עד להתייצבותו.

למען הסר ספק, מובהר כי פסילת רישיון הנהיגה של המערער כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא תחול החל מיום שחרורו וממנה תנוכה תקופת פסילת הרישיון עד תום ההליכים שתחושב החל מיום 18.4.13 ועד כניסה למעצרו.

ניתן והודע היום י"ט אדר תשע"ה, 10/03/2015 במעמד הנוכחים.