1.         לפנינו ערעור על גזר דין שניתן בבית השלום בירושלים (כבוד השופט ארנון איתן) בת"פ 12619-03-20 שבגדרו נדון הנאשם לארבעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, זאת בגין הרשעתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג ואיומים.

2.         ב"כ המערער טוען בין היתר, כי זכות הטיעון שלו נפגעה, זאת משבית המשפט קמא נמנע מלהתריע בפניו כי הוא שוקל לחרוג מהעונש המבוקש על ידי המשיבה, ולגזור על המערער מאסר לריצוי בפועל, תוך שהוא מפנה לפסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 5733/13 מעוז נ' מדינת ישראל (5.6.2016); ע"פ 3341/14 קוואסמה נ' מדינת ישראל (3.11.2015)).

משכך עותר הוא לקבל את הערעור ולבטל את רכיב המאסר בפועל בגזר הדין או להעמידו על תקופת המעצר בגין תיק זה. לחלופין עותר הוא להורות על החזרת התיק לבית משפט קמא.

3.         המשיבה סומכת את ידיה על גזר הדין וטוענת כי אין עילה להתערבות בו, וכן אין הצדקה להורות על החזרת הדיון בו לבית משפט קמא.

4.         טענת המערער האמורה אינה נקייה מקשיים. עם זאת בנסיבות העניין מצאנו לנכון לקבל אותה על מנת שלא ייוותר ספק אם זכות הטיעון ניתנה למערער במלואה.

5.         אשר על כן גזר הדין מתבטל, על מנת שהעניין יוחזר לדיון בבית משפט קמא לגזירת הדין מחדש, לאחר שיתאפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם לעונש. מובן כי אין בכך כדי לקבוע מסמרות בעניין העונש ובנוגע ליתר הטענות שהועלו על ידי הצדדים בטיעוניהם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ג, 18 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.