ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ת' שחם קינן), שלפיו נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), קנס בסך 7,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם ופסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים או נהיגה בזמן פסילה.

המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בהתאם לסעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. ערעורו מופנה כלפי המאסר המותנה שהוטל עליו. טענתו העיקרית היא, כי רכיב המאסר המותנה חריג בחומרתו, בשים לב לכך שתנאי זה הינו גורף לכלל העבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ואינו מידתי.

עובר לשמיעת הערעור, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת בה עתרו לשינוי רכיב המאסר המותנה, תוך אבחנה בין עבירות על פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע לעבירות על פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון.

הערעור מתקבל. המידתיות הנדרשת בהטלת רכיב ענישה של מאסר מותנה מחייבת את הדבר (ראו: ע"פ 608/07 פלוני נ' מדינת ישראל (15.3.2007)). המאסר המותנה שנקבע על ידי בית המשפט השלום-בטל.

על המערער מוטלים:

א.    10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, אותם לא יישא המערער אלא אם כן יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.

ב.      3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, אותם לא יישא המערער אלא אם כן יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים.

יתר רכיבי גזר הדין נותרים כקביעת בית משפט השלום.

ניתן בלשכה היום, ט"ו תמוז תשפ"ג, 04 יולי 2023, שלא במעמד הצדדים ויובא לידיעתם על ידי המזכירות.