1

המערער הורשע בבימ"ש קמא על סמך הודאתו בשתי עבירות, עבירה של גניבה עבירה עפ"י 384 לחוק העונשין וכן הסגת גבול כדי לעבור עבירה, עבירת סעיף 447(א) לחוק.

עפ"י העובדות בהן הודה המערער בתאריך 18.4.09 הסיג גבול בדירת מגורים בת"א. המערער טיפס על גג המבנה שדובר בו, נכנס לדירה דרך חלון פתוח בכוונה לבצע גניבה. הכוונה לא נשארה ערטילאית, המערער גנב מתוך הדירה רכוש רב ערך, מחשב, מצלמה, עגילים וכן כסף מזומן בסך 1500-2000 ₪, הכל רכושה של בעלת הדירה.

לא היתה מחלוקת בבימ"ש קמא כי בעלת הדירה מוכרת למערער והמערער ניצל עובדה זו כדי לחדור לדירתה בדרך שתוארה לעיל ולגנוב את הרכוש שאף הוא פורט לעיל.

בבימ"ש קמא הודה המערער לאחר תיקונו של כתב האישום, והורשע. בימ"ש קמא, כב' הש' י. יצחק קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין מאסר לתנאי ובין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, והטיל על המערער בסופו של יום חודשיים עבודות שירות. כמו כן ניתן הוטל על המערער מאסר על תנאי, קנס כספי והוא חויב לפצות את המתלוננת בסך 1000 ₪.

על גזר הדין, וליתר דיוק על רכיב המאסר בעבודות שירות הערעור לפנינו. לטענת ב"כ המערער מדובר באפיזודה בחייו של המערער שלא חזרה על עצמה, מאז ביצוע העבירה ועד היום חלף זמן רב והמערער לא הסתבך פעם נוספת עם החוק. המערער עובד במקום עבודה מסודר, הוא מתמיד בעבודתו וזכה להערכה של בעל המפעל. אם ייאלץ לבצע עבודות שירות למשך חודשיים ייתכן ומקום העבודה לא יישמר לו, ובכך ייפגע המערער פגיעה של ממש. עוד מפנה ב"כ המערער לכך שהמערער מצוי במצוקה כלכלית, הוא הוכרז כפושט רגל וכספי המשכורת נחוצים לו כאויר לנשימה כדי לעמוד על רגליו.

2

שקלנו את טיעוני הסניגורית ואיננו סבורים כי יש מקום להתערב בענישה. מדובר בעבירה שחומרתה כפולה, האחת עצם כניסה לדירה, החדירה לפרטיות ברגל גסה וגניבת הרכוש שהיה רכוש משמעותי. ההיבט הנוסף, עניינו בכך שהמתלוננת מוכרת למערער, ניתן היה לצפות כי ההיכרות לא "תעלה" לה בכניסה שלא כדין לדירתה וגניבה מתוכה.

יש לו למערער על מה לברך כאשר ביהמ"ש הסתפק במקרה זה בענישה שאיננה כוללת מאסר מאחורי סורג ובריח וגם בתוך התקופה אותה קצב המחוקק לריצוי עונש בדרך של עבודות שירות, הציב ביהמ"ש את המערער ברף הנמוך.

נתנו דעתנו לחלוף הזמן. אנו ערים לכך שמדובר בעבירה משנת 2009. דעתנו היא כי הענישה משקללת גם נתון זה ואפילו ביתר. אנו רואים עוד לציין כי מהמכתב של מעסיקו של המערער לא עולה בהכרח כי מקום עבודתו יישלל ממנו, הדעת נותנת כי אם חפץ המעביד ביקרו של המערער, כפי שהוא טוען, יצליח המערער להגיע להסכם עמו באשר לאותם חודשיים בהם יצטרך להפסיק את עבודתו כדי לבצע את עבודות השירות, שלא לדבר על האפשרות לבצע את העבודה לאחר שעות עבודות השירות.

התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור.

המערער יבצע את עבודות השירות במאיר פנים בדימונה, תאריך תחילת העבודה 4.3.15.

המערער הוזהר כדין.

ניתן והודע היום, א' שבט תשע"ה, 21/01/2015 במעמד הנוכחים.