1

לאחר ששמענו לאורך שעה ארוכה את טיעוני הצדדים, המלצנו לפני המערער ובא-כוחו לחזור בהם מן הערעור. הנימוקים לכך עלו בדיון לפנינו. המלצתנו התקבלה כמעט במלואה, לאחר שהמערער התייעץ עם סנגורו. נושא אחד הותיר הסנגור עדיין להחלטתנו, והוא ניכוי ימי המעצר שישב המערער מהתקופה הכוללת של המאסר בעבודות שירות. לטענתו של הסנגור, היה מקום לנכות תקופה זו, מדובר בתקופה של כשלושה שבועות, ושגה בית המשפט קמא כאשר לא נהג כך.

איננו סבורים כי נפלה שגגה מעם בית המשפט קמא. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי אין מקום לניכוי ימי המעצר כאשר מדובר בעבודות שירות, ואנו סבורים כי הדין עמו. אין למערער זכות מוקנית לניכוי ימי המעצר, ובהינתן האיזון הכולל בגזר-הדין בתיק זה והעובדה שבית המשפט קמא הסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, נראה לנו כי לא היה מקום לניכוי ימי המעצר. אנו מותירים את החלטתו של בית המשפט קמא בעינה.

אשר לפיצוי - על המערער היה לשלם אותו עד ליום 01.09.14. אנו קובעים כי המערער יוכל לשלם את הפיצוי עד 01.101.14. אם לא ישלם אותו, יישא המערער בהפרשי פיגורים מאותו תאריך ואילך, ולא מיום ביצוע העברה, כפי שקבע בית המשפט קמא. יתר רכיבי גזר-הדין יישארו בעינם. את עבודות השירות יבצע המערער, כפי שנקבע בגזר-הדין, במרכז יום לקשיש בחולון, רח' דובנוב 17.

תאריך תחילת העבודות: 03.11.14. המערער הוזהר כדין.

2