בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה ב- תתע 12560-06-22 מיום 18.5.23 לפיה נדחתה בקשת המערער מיום 25.2.23 לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו ביום 3.7.22, בגדרו הורשע בכך שהרשה לנהוג ברכב שבשליטתו לאדם ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961 (להלן -פקודת התעבורה), והוטלו עליו 8 חדשי פסילת רישיון נהיגה, פסילה מותנית, וקנס בסך של 4000 ₪.

על פי עובדות כתב האישום ביום 2.5.22 בשעה 17:21 ברחוב הברוש, באזור התעשייה בשוהם, התיר המערער לאחר, ללא רישיון נהיגה, לנהוג ברכב משא פתוח דופן הידראולית. אין חולקין כי האישור לנהיגת הרכב ניתן על ידי המערער לבנו, פרנקו שוקחה (להלן - פרנקו), שהוגש נגדו כתב אישום נפרד, בתיק 12461-06-22 בו יוחסה לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; פרנקו זומן אף הוא לדיון ביום 3.7.23, ומשלא התייצב נדון בהיעדרו לפסילת רישיון נהיגה למשך 10 חדשים ועונשים נלווים. יש לציין כי פרנקו לא ביקש לבטל את פסק הדין, ולא ערער על הרשעתו ועל העונש שהוטל.

להשלמת עניין זה יש להוסיף כי נגד פרנקו, הוגש ביום 12.12.22 כתב אישום בתיק 4402-12-22 בו יוחסה לו פעם נוספת, בשל שגגה של המאשימה, ביצועה של העבירה עליה כבר נדון בתיק 12461-06-22, ובעקבות פניית בא כוחו, עו"ד איאד חליל , חזרה בה המאשימה מהאישום, וכתב האישום בוטל בהחלטה שניתנה במותב אחר ביום 5.3.23. (להלן - התיק הנוסף).

המערער באמצעות עו"ד חליל, גולל בבקשתו לביטול פסק הדין את הנסיבות המתוארות לעיל, וציין כי המערער לא התייצב לדיון ביום 3.7.23 שכן סבר כי העניין מטופל על ידי מעסיקו, וכי לא קיבל את פסק הדין שניתן בהיעדרו. רק בעת שפרנקו זומן לדיון בתיק הנוסף, הסתבר למערער לראשונה, כי עו"ד אבו עיאש לא טיפל בתיק, ואז פנה עם בנו לעו"ד חליל כדי שזה ייצגם. נטען כי המערער מעוניין להוכיח את חפותו, ולטעון טענותיו לעניין העונש ומשכך הוא מבקש להחזיר עניינו לבית משפט קמא.

המאשימה בבית משפט קמא טענה כי לא מתעוררת טענת "סיכון כפול" כפי שמתפרש להבנתה, מבקשת ב"כ המערער, שכן כתב האישום בתיק הנוסף בוטל, וכי לא עולות טענות אחרות המצדיקות ביטול כתב האישום.

בהחלטת בית משפט קמא מיום 14.4.23 צוין כי המערער הצהיר בתיק הנוסף כי אינו מערער על גזר הדין שניתן ומשכך יש לדחות את בקשתו.

המערער הגיש ביום 16.4.23 בקשה ל"עיון חוזר" בה הבהיר כי חל "בלבול בזהותו של הנאשם", ומי שהצהיר כי אינו מערער על העונש בתיק הנוסף היה פרנקו ולא המערער.

בתגובת המאשימה שנמסרה ביום 1.5.23 נטען פעם נוספת, כי אין מדובר בסיכון כפול, וכי מעבר לטענה זו "לא ברור מהו הנימוק לבקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר".

בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 18.5.23 נקבע כי לאחר בחינת הטענות, לא מתעוררת טענת סיכון כפול.

בהודעת הערעור טען בא כוח המערער כי לא העלה כלל טענה של "סיכון כפול", וכי המאשימה בבית משפט קמא הטעתה בתגובתה את בית המשפט. נטען כי בית המשפט לא התייחס כלל לטענות המערער בבקשתו לביטול פסק הדין, וכי המערער מבקש להעלות טענותיו הן לעניין העבירה שיוחסה לו והן לעניין חומרת העונש, העלול להסב לו גם סנקציות מנהליות על ידי רשות הרישוי, וכי יש לאפשר לו לקבל "יומו" בבית המשפט.

המשיבה אינה חולקת על כך שחלה טעות בהנמקה שניתנה על ידי בית משפט קמא, ואולם היא סבורה כי יש לדחות הערעור נוכח כך שהמערער ידע על מועד הדיון ביום 3.7.23 וקיבל לידיו הזמנה לדין במעמד ביצוע העבירה, ואף עולה כי אינו חולק למעשה על ביצוע העבירה, ופרנקו אינו מערער על כך שנהג ברכב.

לאחר שקילת טענות הצדדים, נראה כי אכן נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, ולא ניתנה הנמקה לגופן של טענות המערער באשר לנסיבות אי התייצבותו לדיון בו נדון בהיעדרו. כפי שצוין טען המערער כי סבר כי עניינו מטופל על ידי עורך דינו, ולפיכך לא התייצב, ואולם טענה זו, ואף הטענה הכללית הנוגעת לגופה של עבירה, לא נבחנו.

נוכח האמור, החלטתי לקבל הערעור במובן זה שהדיון יוחזר לבית משפט קמא לצורך שמיעת טענות המערער ותגובת המאשימה, במעמד הצדדים, לעניין הבקשה לביטול הדיון שהתקיים בהעדר ביום 3.7.23. בית משפט קמא, יחליט כחוכמתו, אם יש מקום להורות על ביטול פסק הדין או לקיימו, ואין אני מביע כל עמדה לעניין זה.

עד מתן ההחלטה בבית משפט קמא, מעוכב ביצוע העונש שנקבע בגזר הדין שניתן ביום 3.7.23.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים ולמזכירות בית המשפט קמא.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ג, 14 יולי 2023, בהעדר הצדדים.