1

המבקש עתר לעיכוב ביצוע העונש שנפסק נגדו במסגרת גזר דין בבית המשפט השלום לתעבורה ביום 5.3.2013 עד להכרעה בערעור (נרשם תאריך לא נכון בכותרת הבקשה כאילו פסק הדין ניתן ביום 5.3.2014).

ביום 17.8.14 ניתנה החלטה הדוחה בקשה לעיכוב ביצוע (כב' השופט בנג'ו).

ביום 18.8.14 ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט בנג'ו) לפיה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש.

לטענת המבקש סיכוייו בערעור טובים. לטענתו, הוא לא הוזמן למשפטו. במהלך הדיון העלה המבקש טענות רבות וביניהן שביום האירוע הוא קיבל שני דוחו"ת באותו מעמד (במהלך הדיון הוצגה הזמנה לדיון נוספת). לפי הטענה הוא חשב שמדובר בדו"ח אחד שביטל את השני ולדבריו העביר את הטיפול בדו"ח השני לעורך דין והדיון בענינו שם מתנהל עד היום. לטענתו, פסק הדין של בית משפט קמא בטל מעיקרו מכך שהוא לא הוזמן כלל לדיון, בין היתר, כיוון שתוקן התאריך והוא הכחיש שנוצר איתו קשר טלפוני כפי שצויין בפסק הדין. נטען עוד שמכל מקום קשר טלפוני אינו דרך כשרה לזימון אדם למשפט. בנוסף, נטען שכבר אז נלקח רשיונו של המבקש ולא הוחזר לו עד היום למרות שהובטח לו שיוחזר לו באמצעות הדואר.

המדינה טענה שאין מקום לעיכוב ביצוע. עיקר טענתה היתה שהמבקש השתהה בצורה בלתי סבירה לחלוטין כאשר גזר הדין ניתן ביום 5.3.13 והוגשו בקשות לביטול ההחלטה וערעור רק בשנת 2014. נטען שגם אם חל פגם בהליך שבבסיס הבקשה, המבקש יודע מזה זמן רב אודות ההליך ולמרות זאת לא עשה דבר בנדון.

2

במקרה זה לא מצאתי הצדקה להורות על עיכוב ביצוע. נראה לי שההשתהות מצד המבקש בהגשת הערעור חרגה מכל אמת מידה סבירה גם אם ילקחו בחשבון טענותיו שלא ידע על ההליך המקורי. כמו כן, לא מצאתי הסבר מתקבל על הדעת לכך שעל אף שהוא מיוצג בהליך השני שעדיין מתנהל, מדוע משך תקופה ארוכה לא פנה לעורך דינו בשאלה בקשר להליך הראשון שהוא טוען שנפל בו פגם כאשר הוא הודה שפסק הדין נשלח אליו. כמו כן, לא ברור לי כיצד משתנה מצבו לרעה כאשר הוא טען שממילא אין הוא נוהג כיוון שלא נשלח אליו רישיון הנהיגה שלו.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בהתאם להסכמת הצדדים הבקשה ניתנה בהעדר והמזכירות תמציא אותה לצדדים.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.