1

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט נאיל מהנא), אשר הרשיע את המערער בהעדרו, בעבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים.

בית המשפט קמא הטיל על המערער תשלום קנס בסך 1,000 ₪, פסל את רישיון הנהיגה שלו ל-60 יום וכן הטיל עליו שני חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

אין מחלוקת, כי המערער הוזמן כדין לבית המשפט קמא, אך הוא לא הופיע ולא מסר הודעה כלשהי.

בנסיבות אלה שמע בית המשפט קמא את עדת התביעה ולאחר מכן הרשיע את המערער וגזר את דינו.

המערער הגיש בקשה לבית המשפט קמא לבטל את פסק הדין וציין, כי לא יכול היה להגיע בשל מצבו הרפואי.

המערער לא צירף תעודה רפואית כלשהי ולא הסביר איזו הגנה יש לו.

לערעור שבפניי הגיע המערער באיחור, אך בכל זאת הקשבתי לדבריו.

התברר, כי המערער עשה דין לעצמו ולא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו חרף החלטת בית משפט.

2

לדבריו, "לא היה שוטר, פניתי שמאלה והיא קפצה, כל שהכעיס אותה שאמרתי לה שתדחוף את הדוח לתחת".

העובדה שלמערער ישנו תו נכה, אין בה כדי לאפשר לו שלא לציית להוראות שוטר במדים המורה לו

לנסוע לכיוון מסוים ולא לכיוון אחר.

לחובתו של המערער 30 הרשעות קודמות ולא מצאתי, כי יש לו הגנה טובה אם יוחזר עניינו לבית משפט קמא.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

שימת לב המערער, כי עליו להפקיד ללא דיחוי את רישיון הנהיגה שלו.

אם הקנס טרם שולם, על המערער לשלמו תוך 10 ימים מהיום.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.