1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד דוד גולן

ב"כ המשיבה - עו"ד לבנת מלמד

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער הוגש כתב אישום ואחר כך כתב אישום מתוקן, על-פיו, ביום 05.06.09 בשעות אחר הצהריים נהג רכב "הונדה" בכביש מס' 1, בין צומת גנות למחלף קיבוץ גלויות. בקלות ראש סטה בנתיבים באופן חד ובפתאומיות, לא הבחין באופנוע אשר נסע בדרך ופגע בו.

נוסעת שהייתה על האופנוע נפגעה באורח קשה, חבלת ראש, אושפזה בבית חולים למשך יומיים. כמו כן, מיד אחרי התאונה הפקיר המערער את הנוסעת, עזב את המקום.

העבירות שיוחסו למערער הינן בניגוד לסעיפים 62(2), 38(3), 38(1), 64א' ותקנה 144(א)(1) לת"ת. המערער כפר באחריותו לתאונה וכן בכך שעזב את המקום, ובית המשפט, לאחר שמיעת ראיות, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. בגזר הדין גזר בית משפט קמא למערער על רקע חומרת העבירות ועל רקע התוצאות הקשות של התאונה ובנוסף בשל הנסיבות הלא קלות שגרמו לה, לעונשים לא קלים - החל מעונש מאסר בפועל של שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, קנס, פיצוי, פסילה של 45 חודשים בפועל בניכוי פסילה מנהלית, וכן פסילה מותנית ומבחן למשך שנה.

הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו, תוך שהוא קובע בעיקר קביעות עובדה וממצאי מהימנות של עדים רבים שבאו בפניו, לרבות המערער, ועדים מטעמו כמו אביו, אשר נהג ברכב נוסף עובר לנהיגתו של המערער במקום. העדיף את גרסת התביעה באופן ברור, תוך שהוא דוחה, בין היתר, בקביעה שגרסתו של המערער היא עדות כבושה בהרבה נקודות לגרסת ההגנה.

2

בית משפט קמא התייחס בהכרעת דינו לשלושה שלבים: אופן נהיגת המערער עובר לתאונה, אופן קרות התאונה והתנהגות המערער לאחר התאונה. בכולם בחר לאמץ את גרסת התביעה ובצדק.

בין היתר התבסס בית משפט קמא בקביעות להתרחשויות טרם התאונה, בעת התאונה ואחריה, לעדותו של עד ניטראלי בשם דור, אשר נהג במקום וראה ותיאר, בין היתר, את נהיגתו של המערער כך: "...שתי המכוניות משתוללות, הכחולה והזהב..." [עמ' 2 להכרעת הדין], ובעמ' 3 להכרעת הדין ציטט בית משפט קמא עדים נוספים, כמו העד גיל, אשר גם הוא תיאר: "...ראיתי ששני רכבי הונדה עוברים אותי במהירות רבה מצד שמאל שלי וסוטים ימינה...".

בעמ' 4 לפרוט' בית המשפט, התייחס בית משפט קמא לגרסתו הכבושה של המערער, הסותרת באופן בולט את דבריו ואמרתו בחקירה, וכך הלאה וכך הלאה.

קביעות בית משפט קמא על התנהגות המערער, התרחשות התאונה ולאחריה לעניין עבירת ההפקרה הינן נכונות ואין כל מקום להתערב בהן. בית משפט קמא דחה גם את טענות ההגנה של המערער לעניין עבירת ההפקרה - טענות של הגנה עצמית וכורח, ראה עמ' 10 להכרעת דינו של בית משפט קמא. וזאת בשל כך שאין הן עומדות בתנאי ההגנה והסייג.

בעניין הכרעת דין זאת של בית משפט קמא, אין לי אלא לומר את שאמר בית המשפט העליון שוב ושוב לעניין קביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, לדוגמא ע"פ 2439/10 פלוני נ' מדינת ישראל [06.06.12]: "...כלל נקוט הוא מלפנינו, וכמובן אין בכך משום החידוש, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה או המהימנות של הערכאה המבררת...".

רק בטיעון כאן ולא בכתב הערעור טען ב"כ המערער טענה חדשה, והיא שנסיבות המקרה מצדיקות היו כפי שכתב האישום הראשון ייחס למערער, תקנה 144 לת"ת ולא עבירה לפי סעיף 64א', כפי שהוּסף לכתב האישום המתוקן.

לא מצאתי שיש כל הצדקה, גם בנקודה זו, אפילו נטענה בערכאת הערעור, להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, שבחן את הדברים היטב וכראוי.

לעניין העונש, בית משפט קמא קבע מתחם ענישה הולם, בנסיבות. מדובר בתאונה שהרשלנות שהביאה לגרימתה הייתה גבוהה מאוד. מדובר בתוצאות תאונה קשות ומהן חבלות קשות ביותר לרוכבת האופנוע, הגב' שמחה ראובן. מדובר בעבירה של הפקרה.

בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער גם נקודות שהיה מקום להתחשב בהן, כמו למשל עברו הלא מכביד, גילו הצעיר וכיוצא באלה, ובסופו של יום גזר דינו ראוי והולם.

ממילא ההלכה היא, שאין ערכאת הערעור מתערבת בענישה הניתנת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות שזו חורגת במידה קיצונית מהעונש ההולם ולא כך בוודאי במקרה שבפניי.

בית משפט קמא, בגזר דין מפורט, ארוך, שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין ואין כל מקום להתערב בקביעותיו.

אין לי, אפוא, אלא לדחות את הערעור על כל חלקיו.

3

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו ביום 12.03.14, במקום ובשעה כפי שקבע בית משפט קמא והורה הממונה על עבודות השירות.

העתק הפרוט' יישלח לממונה על עבודות השירות.

הוקלד על ידי נופר דוידי