בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ת 50654-04-18 אמיר נ' מדינת ישראל

תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני

בפני

כבוד השופטת ד"ר חיה זנדברג

מערער

רביע אמיר

נגד

משיבה

מדינת ישראל

פסק-דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט ארנון איתן) בתת"ע 7397-06-17 מיום 15.3.18.

ההזמנה לדין וכתב האישום

1.     ביום 15.6.2017 הוגש נגד המערער "הזמנה לדין וכתב אישום", ובו יוחסו לו שתי עבירות:

האחת, עבירה של נהיגה בקלות ראש, בכך שנהג ברכב שמיועד להסעת מטענים כאשר מאחור אין מושבים, והסיע ברכב כ-9 אנשים, אשר היו ישובים על המשטח, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

השנייה, עבירה של נהיגה ברכב כשמעולם לא היה מורשה לנהוג ברכב מסוג זה, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

2.     לפי האמור בכתב האישום הנ"ל, העבירות בוצעו ביום 14.5.2017 בשעה 03:30 בכביש 437 כיכר אדם.

3.     בטופס בכתב יד של "הזמנה לדין וכתב אישום" נרשם כי "נהגת ברכב הנ"ל בקלות ראש בכך שנהגת ברכב שמיועד להסעת מטענים כאשר מאחור אין מושבים והסעת ברכב כתשעה אנשים אשר היו ישובים על המשטח של מטען הרכב, ביניהם ילד כבן 3 ותינוקת מתחת לגיל שנה. לציין כי ברכב היו מזרונים..". עוד נכתב כי-

"במהלך ביצוע מחסום משטרתי שגרתי לאכיפת תנועה, פשיעה ופח"ע בכיכר אדם עצרתי את הרכב הנ"ל וביקשתי מהנהג להציג בפניי רישיונות. תו"כ בדיקת הנהג במסוף המשטרתי ביקשתי ממנו שיפתח את הדלת האחורית של הרכב. כאשר הוא פתח הבחנתי כי ברכב בתא המטען ישנם כתשעה אנשים אשר ישבו על מזרונים כאשר אין מאחור מושבים לנוסעים. לציין כי ביניהם היו שני ילדים, האחד מתחת לגיל 3 ותינוקת בתוך עריסה מתחת לגיל שנה. לציין כי האנשים ישובים מאחור כאשר אין להם אפילו במה להיאחז והיו צפופים אחד עם השני דבר אשר מסכן את חייהם. כששאלתי את הנהג מה זה אמור להביע, ענה לי כי 'אין לי מה להגיד'. הם הגיעו אחרי טיול. הוסברה לנהג מהות העבירה. לאחר בדיקת מסוף התברר כי הנהג הנ"ל בכלל אינו מורשה לנהוג ברכב זה ודרגת הרישיון שלו אינה תואמת לסוג הרכב בו נהג וצירפתי לו את הסעיף הנוסף על כך. ביקשתי ממנו להוריד את האנשים מהרכב ואלה נסעו במונית. הוסבר לנהג מהות העבירות ונרשם דו"ח הזמנה לדין בהתאם".

4.     דברי הנהג, כפי שנרשמו בטופס הנ"ל היו: "מצטער... אתם צודקים. אני עובד עם הרכב הזה כבר 8 חודשים ולא ידעתי".

הכרעת הדין

5.     ביום 19.7.2017 הורשע הנאשם על-פי הודאתו, ובית המשפט קמא הורה על הזמנת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות וכן על הזמנת תסקיר מבחן.

חוות דעת הממונה

6.     ביום 7.9.2017 התקבלה חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, שקבעה כי המערער מתאים לביצוע עבודות שירות.

תסקיר המבחן

7.     ביום 25.12.2017 התקבל תסקיר מפורט מטעם שירות המבחן. בתסקיר מופיעה התייחסות לעברו הפלילי של המערער (שריצה בעבר עונשי מאסר בפועל), כמו גם התייחסות לעברו התעבורתי של המערער. לצד זאת, מופיע בתסקיר תיאור של השתקמותו המבורכת של המערער (שהוא כיום בן 29), לאחר שנגמל מסמים, נישא לאשה, נולדה לו בת, שינה את מקום מגוריו והחל לעבוד - מזה למעלה משנה - בעבודה מסודרת וקבועה, לשביעות רצון הממונים עליו, שתיארוהו כעובד מצטיין.

8.     המלצת שירות המבחן הייתה להימנע מהטלת עונש מאסר על המערער, ולו מאסר בעבודות שירות, נוכח ההליך השיקומי שעבר המערער. עוד המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן על המערער למשך שנה, במסגרתו ישתתף המערער בקבוצה למניעת רצידיביזם בעבירות תעבורה.

9.     המלצה נוספת של שירות המבחן הייתה כי על המערער יוטל צו של"צ בהיקף של 250 שעות, שנועד להבהיר למערער את חומרת מעשיו, וכן מאסר על תנאי.

10.לעניין עונש פסילה בפועל, המלצת שירות המבחן הייתה להטיל על המערער פסילה קצרה ככל האפשר כדי לא לפגוע בעבודתו.

גזר הדין

11.ביום 18.1.2018 טענו הצדדים לעונש. התביעה ביקשה כי על המערער יוטל עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-60 יום, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת מששה חודשים, כולל הפעלת פסילה על תנאי של חודשיים, כך שתקופת הפסילה לא תפחת משמונה חודשים, וכן קנס.

12.הסנגור ביקש לתת למערער הזדמנות נוספת, ציין כי מזה כחמש שנים המערער לא היה מעורב בפלילים, וכי לעניין העבירה בה הורשע, של נהיגה ברכב ללא רישיון מתאים לסוג הרכב - מאז ביצוע העבירה המערער החל ללמוד נהיגה גם על סוג הרכב האמור.

13.ביום 15.3.2018 גזר בית המשפט קמא את דינו של המערער לאמור:

(א)  פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים, והפעלת פסילה על תנאי למשך חודשיים מתיק 9256-01-17, וזאת לריצוי בחופף.

(ב)  פסילה על תנאי ל-4 חודשים וזאת על תנאי ל-3 שנים.

(ג)   מאסר על-תנאי.

(ד)  קנס בסך 1,000 ₪.

(ה)  צו של"צ בהיקף של 250 שעות בהתאם לתכנית שהוכנה על ידי שירות המבחן.

(ו)   צו מבחן למשך שנה, במסגרתו ייטול חלק בקבוצה הטיפולית המוצעת על ידי שירות המבחן.

14.על גזר דין זה הוגש הערעור הנוכחי.

הערעור

15.עו"ד תומר נגולה, בא-כוחו המלומד של המערער, טען כי בית המשפט קמא הטיל על המערער עונש חמור, החורג מרף הענישה המקובל. במיוחד, הדגיש עו"ד נגולה כי למערער רישיון נהיגה מדרגה Bהחל משנת 2011. לכן, סבר המערער כי הוא רשאי לנהוג על הרכב בו נהג. כאשר גילה המערער כי רישיון הנהיגה שלו אינו מספיק על מנת לנהוג ברכב בחברה בה הוא מועסק, הוא פנה ללימודי נהיגה וכיום הוא אוחז ברישיון נהיגה לרכב של עד 15 טון. לפיכך, כך לטענת ב"כ המערער, העבירה של נהיגה ללא רישיון המתאים לסוג הרכב, היא בנסיבות העניין, עבירה מינורית, שאינה מצדיקה ענישה כה חמורה.

16.עוד טען עו"ד נגולה כי רכיבי הענישה הרבים שהוטלו על המערער, ובכללם השילוב בין פסילת רישיון נהיגה, צו של"צ וצו מבחן, הם קשים מאד ליישום בחיי המציאות, ושילוב זה - ובמיוחד רכיב הפסילה בפועל - עלולים להקשות עד מאד על המערער להמשיך בעבודתו, שהיא חיונית לפרנסתו ולשיקומו, ושהיא מחייבת שעות עבודה רבות.

17.מנגד, עו"ד עינת ברוכי-יריב, באת הכוח המלומדת של המשיבה, התנגדה לקבלת הערעור. עו"ד ברוכי-יריב הדגישה כי המערער הורשע בשתי עבירות, ולא רק בעבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון המתאים לסוג הרכב. עו"ד ברוכי-יריב הדגישה את החומרה הרבה הגלומה בעבירה הנוגעת להסעתם של כתשעה נוסעים על גבי המשטח ברכב המיועד להסעת מטענים, ובהם גם ילד כבן 3 ותינוקת, תוך סיכון ברור לנוסעים.

18.כן התייחסה עו"ד ברוכי-יריב לעברו התעבורתי של המערער, הכולל עונש פסילה, שהסתיימה ימים בודדים לפני ביצוע העבירות בתיק הנוכחי. היא אף הדגישה שעונש הפסילה שגזר בית המשפט קמא כולל הפעלה של פסילה על תנאי מתיק קודם בחופף לפסילה, שהוטלה בתיק הנוכחי. לטענתה, בנסיבות אלו, העונש שהוטל על המערער סביר ומידתי, ואינו חורג כלל ועיקר ממתחם הענישה המקובל.

דיון והכרעה

19.לאחר העיון החלטתי לדחות את הערעור. אין בענייננו כל חריגה מרף הענישה המקובל, והאסמכתאות שהציג הסנגור המלומד בהקשר זה אין בהן כדי לתמוך בעמדתו נוכח נסיבותיהן השונות.

20.עיקר החומרה בענייננו נובעת מהעבירה של הסעת תשעה נוסעים ברכב המיועד להסעת מטענים, ובהם ילד קטן ותינוקת. המדובר בעבירה המסכנת את הנוסעים סיכון של ממש, ונהג המסיע נוסעים בדרך זו נוהג בקלות ראש. ברי כי לא ניתן להשלים עם מצב של "סמוך", ושל "יהיה בסדר" במסגרת הנסיעה על הכביש.

21.ועוד: למערער עבר תעבורתי, והעובדה שהוא ביצע את העבירות נשוא ההליך הנוכחי זמן קצר לאחר שסיים את תקופת הפסילה שנגזרה עליו בתיק קודם בוודאי יוצרת ממד נוסף של חומרה.

22.אמנם כן, המערער מצוי בתהליך שיקום של ממש, וניכר השינוי שעבר עליו בכל אורחות חייו, וחשוב עד מאד שלא לפגוע בתהליך זה. אך מטעם זה ממש, לא ראה בית המשפט קמא לגזור עליו עונש מאסר בפועל ואף לא עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. כדברי בית המשפט קמא:

"עמדתי כי הנאשם על אף עברו הוכיח כי הוא ראוי לקבל הזדמנות זו כדי להמשיך ולשפר את מסגרות חייו. כפי שציין שירות המבחן הטלת מאסר בפועל יסיג את המאמץ אותו עשה הנאשם עד כה לאחור, ואף עונש במסגרת עבודות שירות אינו ישים במצבו כעת עת הוא נדרש לפרנס את משפחתו ולשמר את המסגרת התעסוקתית".

23.גזר דינו של בית המשפט קמא הוא מפורט, כולל את כלל השיקולים הצריכים לעניין, והוא מאזן בתוכו את האינטרסים המתנגשים, אינטרס השיקום מזה, ואינטרס ההגנה על שלום הציבור מזה, תוך שהוא מתיישב היטב עם עיקרון ההלימה, שהוא העיקרון המנחה בענישה (סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

24.על-כן, אין כל עילה להתערב בגזר דין מאוזן ומידתי זה.

מטעמים אלה, הערעור נדחה.