1

נוכחים:

המערער הופיע

ב"כ המשיבה - עו"ד אלכסנדרה קרא

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער הוגש כתב אישום על כך שבניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, לא ציית לאור אדום ברמזור. על-פי הנסיבות שפורטו בכתב האישום, כל זאת ביום 30.08.14 בתל-אביב.

המערער כפר במיוחס לו, נשמעו ראיות. תוך כדי שמיעת הראיות, בשלב החקירה הנגדית של הנאשם על-ידי ב"כ התביעה, שוּנה כתב האישום, לבקשת התביעה ובהסכמת הנאשם, לעבירה אחרת. בית משפט קמא נעתר לבקשת המדינה לתקן את כתב האישום, הנאשם הודה בעבירה החדשה ובית משפט קמא נתן החלטה שהוא מתקן את כתב האישום, כמבוקש, על-פי גרסתו של המערער, תוך שהוא קובע שלא נפגעה הגנתו של הנאשם.

בהחלטתו זו כתב בית משפט קמא בסיפא את המילים הבאות "יצוין, כי גם אם הדברים היו כפי שנאמר בהודעת תשלום הקנס...". בית משפט קמא לאחר שהרשיע את המערער בכתב האישום המתוקן ושמע טיעונים לעונש, גזר את דינו לקנס של 800 ₪ לתשלום בשמונה תשלומים, פסילה מותנית ובעיקר, ועל כך הערעור בפניי, פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום. הפסילה אמורה הייתה להתחיל היום, 12.03.15.

2

בבקשתה של התביעה לפני בית המשפט לתקן את כתב האישום, נאמרו הדברים הבאים: "בשלב זה, אני מבקש לתקן את כתב האישום לתקנה 62(2) לפקודת התעבורה". בית משפט קמא, בהחלטתו על התיקון, לא כתב באיזה סעיף מואשם הנאשם בכתב האישום המתוקן, אם כי אמר שמדובר בנהיגה בקלות ראש.

התוצאה המעשית היא שנאשם לא מיוצג, תוקן כתב האישום נגדו מעבירה שאפשר שהיא עבירת ברירת קנס והוגש בה כתב אישום והזמנה לדין מבלי שהדבר נעשה על-פי הכללים הראויים להגשת כתב אישום בברירת קנס, ובסופו של יום הורשע בעבירה חמורה, מהחמורות שבספר החוקים התעבורתי, בניגוד לסעיף 62 לפקודת התעבורה, ולכן גם הוא יוצא מבית המשפט עם עונש כשידו על ראשו. התביעה טעתה בשימוש במילה "תקנה", בית משפט קמא בחוסר תשומת לב לא הרשיע את הנאשם כפי שצריך היה לעשות אם הוא ביקש לתקן את כתב האישום לתקנה המתאימה, והיא תקנה 21(ג) לת"ת.

בית משפט קמא אמנם לא עשה שימוש תוך ציון הסעיף בסעיף 184 לחסד"פ, אך הסיפא לאותו סעיף שעניינו הרשעה בעבירה שונה מזו שהואשם בה מלכתחילה הנאשם הוא שבית משפט לא יגזור לו עונש חמור יותר מזה שיכול להיגזר על הנאשם בשל העבירה בה הואשם מלכתחילה. בנסיבות, נראה שעיקרון זה לא נשמר. התוצאה הינה אפוא שבמקום לשלם קנס בלבד, הנאשם נידון לעונש פסילה בפועל. בנסיבות, ולאחר שהמדינה הסכימה בהליך הנוכחי שכתב האישום וההרשעה יתוקנו לתקנה 21(ג) לת"ת, הנני משאיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו, אבל מבטל את רכיב הפסילה בפועל שבו.

הוקלד על ידי נופר דוידי