כנגד בית עסק של המערערים ניתן צו סגירה עוד ביום 21.3.2012, דהיינו לפני יותר מ 11 שנים. מאז ולאורך שנים ניתנו החלטות שעניינם בעיכוב ביצוע צו הסגירה. אלא שביום 6.7.23 נדחתה בקשה אחרונה לעיכוב ביצוע צו הסגירה. על החלטה זו הוגש ערעור שבפני. ביחד עם הערעור הוגשה גם בקשה לצו זמני שיעכב את ביצוע הסגירה.

לא מצאתי מקום לתת צו זמני לעיכוב ביצוע צו הסגירה. פסק הדין המורה על סגירת בית העסק הפך לחלוט מזה זמן רב. כל הנראה ניתנו אורכות למערערים להסדיר את הנדרש כדי לאפשר את הפעלתו של בית העסק ואולם משלא מולאו התנאים לאחר זמן כה רב נדחתה הבקשה למתן ארכה נוספת.

בנסיבות אלו, כאשר פסק דין המורה על סגירת העסק הפך לחלוט, סיכויי הערעור להתקבל קלושים. אומר, בזהירות הראויה, כי ההתנהלות של מתן אורכות לאורך 12 שנים נראית על פניו שגויה בבסיסה. ארכה של צו סגירה לעסק שיש פגם בחוקיותו צריכה להיות קצרת טווח ולהינתן רק במקרה שבו הסדרת הליקוי שמנע את פתיחת בית העסק קרובה וברת השגה. ובדיעבד ברור שאין זה המקרה שבפני. נראה, על פניו, כי על המערערים לשקול אפיק דיוני אחר.

בכפוף להבהרה דלעיל אני קובע את הערעור עצמו לדיון ליום 20.7.23 שעה 09:30. ככל שהמערערים ישקלו לחזור בהם מהערעור ולמצות הליכים אחרים, ימסרו הודעה לבית המשפט בהקדם האפשרי.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשפ"ג, 11 יולי 2023, בהעדר הצדדים.