1

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בערעור ובנספחיו ובהחלטות קודמות, לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה נשוא הערעור.

המדובר בצו הריסה שיפוטי המתייחס למבנה בן שתי קומות, בגודל של כ- 171 מ"ר, שנבנה ללא היתרי בניה עוד בשנת 2007, ומאז נעשה בו שימוש למגורים, ואשר הוטל עוד ביום 30.11.11.

מועד ביצוע צו ההריסה נדחה בהסכמה ליום 30.11.13, על מנת לאפשר לנאשמת (בתו של המערער) להשלים את ההליכים לקבלת היתר, ונדחה פעמים נוספות לבקשת המערער עד ליום 27.8.14.

בקשות נוספות לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, נדחו ע"י בית המשפט קמא, ולמעשה מאז יום 27.8.14, מפר המערער את הצו השיפוטי.

עוד יצוין, כי ביום 1.1.15 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הודעת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע, ובקשותיו נדחו בהחלטה מנומקת של מותב זה (עפ"א 387-01-15), תוך התייחסות בין היתר לסיכויי הערעור הנמוכים ולהעדר אופק תכנוני.

לאור משך הזמן בו עומד המבנה הבלתי חוקי על כנו והעדר אופק תכנוני, ולאור התנהלות המערער, אשר למעשה מזה חודשים ארוכים מפר את הצו השיפוטי, לא מצאתי כי יש מקום לעכב ביצועו של הצו.

2

זאת ועוד, ספק בעיני אם קמה למערער זכות ערעור, שהרי טענותיו הועלו בהרחבה מספר פעמים בפני בית המשפט קמא, ונבחנו גם ע"י בית משפט זה ונדחו, ובבקשתו החדשה למתן ארכה לביצוע צו ההריסה מיום 18.3.15, לגביה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, לא עלו כל נסיבות חדשות המצדיקות הגשת בקשה לעיון חוזר, לא כל שכן זכות לערער מחדש.

מחמת הספק בלבד, ולצורך בירור שאלה זו בלבד, ייקבע דיון בפניי ליום 30.4.15 בשעה 09:00.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.