6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הרשיע בית המשפט קמא את העבירה המיוחסת למערער בכתב האישום. נקבע כי הקצאת מקום חנייה לרכב נכה - היא לרכב אחד בלבד, וזאת אף אם ברשות הנכה רכב נוסף. אין מחלוקת כי הרכב שחנה במקום החנייה - לא היה הרכב שמקום החנייה הוקצה לו. משכך, הורשע המערער בעבירה המיוחסת לו.

7. בהמשך, ונוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה -הותירה המאשימה את גובה הקנס לשיקול דעת בית המשפט. בגזר הדין נקבע כי העבירה בוצעה בתום לב, והפגיעה באינטרס הציבורי - פחותה. משכך, הוטל על המערער קנס בסך 150 ₪.

מכאן הערעור.

8. בהודעת הערעור נטען כי חניית נכה אמורה לשרת את הנכה המתקשה בניידות. סימון מקום החנייה המוקצה לנכה - נועד לכך שאחרים לא יחנו במקומו. על כן, לטעמו של המערער, רשאי נכה לחנות בחניית נכה המוקצית לו, גם כאשר הוא עושה שימוש ברכב אחר. מאחר והרכב בגינו נרשם הדו"ח הוא רכב הרשום על שם רעייתו, הרי שלא בוצעה עבירה, לשיטתו של המערער.

9. במהלך הדיון היום חזר המערער על טענותיו.

10. המשיבה סמכה ידיה על החלטת בית המשפט קמא. נטען כי אין לנכה זכות קנויה כי יישמר לו מקום חניה מסוים, אלא ועדה של המשיבה דנה בבקשות מסוג זה. החניה שמורה לרכב אחד (ובמקרה שמדובר בהורים המטפלים בילד נכה - לשני כלי רכב של ההורים). מקום החנייה נשמר לרכב אחד, על מנת למנוע מצבים של ניצול לרעה של זכות החנייה. המשיבה מאפשרת, במקרים בהם רכבו של הנכה זקוק לטיפולים - לפנות למחלקת דרכים, לעדכן כי באופן זמני נעשה שימוש ברכב אחר, והנחיה מתאימה תועבר לפקחים. המשיבה הדגישה כי לא מדובר בחניה פרטית של הנכה, אלא בחניה ציבורית אשר מטעמים מיוחדים - שמורה עבור הנכה, אך לא עבור בני משפחתו.

11. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

12. סעיף 6(ב1) לחוק עזר לחיפה (העמדת רכב וחנייתו), קובע כי:

"לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב בדרך, במקום באופן ובתנאים הנוגדים את הוראות סימן י' לפרק השני של תקנות התעבורה, או את תקנה 26(ב) לתקנות התעבורה..."

מבין הוראות סימן י' לפרק השני של תקנות התעבורה, רלבנטית לענייננו תקנה 72, הקובעת כי:

"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות תקנות אלה, או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:

...

(16) ליד תמרור 437 בניגוד להוראות התמרור, או ליד תמרור 437 שהוצב מתחתיו ובצמוד לו תמרור 439 שבו צוינו פרטי רכב מסוים של נכה, אם הרכב הזה אינו זה שפרטיו צוינו בתמרור האמור; צוינו בתמרור ימים או שעות מסוימים - יחול האמור בפסקה זו רק בימים או בשעות שצוינו בתמרור".

עוד רלבנטית לעניינו הוראת סעיף 4ד' לחוק חניה לנכים, הקובעת כי:

"(א) רשות מקומית תקצה לרכב מזכה אחד של נכה המתגורר בתחומה, הנושא תג נכה, מקום חניה אחד המתאים לצרכיו של הנכה... סמוך ככל האפשר למקום מגוריו של הנכה, ובמרחק שאינו עולה על 200 מטרים ממנו.

...

(ד) רשות התימרור המקומית תציב במקום החניה שהוקצה לפי סעיף זה, על חשבונה, תמרור המייחד את מקום החניה לרכב כאמור בסעיף קטן (א), אשר את פרטיו מסר לה הנכה, והם יצוינו על גבי התמרור."

13. יישום הוראות הדין האמורות על ענייננו, מוליכות למסקנה כי לא נפלה שגגה בהרשעת המערער, וכי דין הערעור להידחות.

14. למערער הוקצה על ידי המשיבה מקום חניה אחד ברחוב מסדה, המייחד לו מקום חניה, לפי פרטי הרכב שמסר לה המערער [מ.ר. 21-006-60]. המערער החנה במקום החנייה שהוקצה לו רכב אחר [מ.ר. 515-85-002], הרשום על שם רעייתו. טענתו כי עשה כן בשל כך שרכבו-שלו היה במוסך - לא הוכחה על ידי המערער. אך גם בהינתן עובדה זו - המערער לא פנה למשיבה, לא עדכן אותה כי הוא עושה שימוש זמני ברכב אחר, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

15. צודק המערער בטענתו, כי גם בעת שרכב הנכה שברשותו מושבת - נכותו ומגבלת הניידות שלו נותרת בעינה. אלא שגם המשיבה צודקת בטענה כי מקום החנייה שהוקצה למערער - אינו בגדר חניה פרטית, אלא בייחוד של מקום חנייה ציבורי - למערער, על פי התנאים הקבועים בדין. העובדה כי רכבו הרשום של המערער מושבת בשל תקלה - אינה מצדיקה עשיית דין עצמי, ושימוש במקום החנייה שהוקצה לו על מנת להחנות בו רכב. אחר. טענות המערער - כוחן אולי יפה לשלב העונש, אך אין בהן כדי לשמוט את הקרקע מתחת למסקנה המתחייבת, ולפיה המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו.

16. לטעמי, גם לעניין גובה הקנס לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט קמא, וזה הלך כברת דרך ארוכה לקראת המערער, והקל עמו. זאת נוכח מסקנת בית המשפט קמא כי העבירה בוצעה בתום לב, וכי האינטרס הציבורי והערך החברתי המוגן - נפגעו במידה פחותה ממעשי המערער.

17. משלא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעות בית המשפט קמא - אני דוחה את הערעור.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ה, 08 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.