עפ"ג 45728-12-24

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' כדורי) בת"פ 51712-07-23 מיום 1.12.2024, בו הושת על המבקש מאסר בפועל למשך 30 חודשים לצד עונשים נלווים.

1. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת התעללות בחסר ישע ממניע גזעני, לפי סעיף 368ג רישא בצירוף סעיף 144ו וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתמצית, על פי כתב האישום, ביום 7.7.2023 בשעות הלילה המאוחרות, הגיע המבקש יחד עם שלושה מהנאשמים האחרים בכתב האישום, חברים ובני משפחה אחרים של נאשם 5, לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, על מנת לבקר את נאשם 5 בעת שהיה מאושפז בו. באותה העת שהה בבית החולים לצורך טיפול רפואי אדם עם מוגבלות נפשית, חסר ישע שאינו יכול לדאוג לשלומו ולצרכיו, בעל חזות יהודית חרדית (להלן: נפגע העבירה). הנאשמים ונפגע העבירה שהו בגן שברחבת בית החולים בין השעה 3:00 לשעה 4:40 בבוקר, כאשר במשך כל הזמן הזה הנאשמים התעללו קשות במתלונן כשהם מודעים למוגבלותו. בין היתר, הנאשמים הורו למתלונן ועודדו אותו לומר אמירות רבות משפילות ומבזות ולבצע מעשים רבים משפילים ומבזים, והכל בשל מוצאו היהודי, תוך שהם מתעדים את המעשים ומפרסמים אותם יחד או לחוד. כך ובין היתר המבקש ונאשם נוסף הורו לנפגע העבירה לרדת לקרקע, לרכון על רגליו ולנשק את רגלו של נאשם אחר. בהמשך, הורו לנפגע העבירה לרכון על ארבע ולאכול מהרצפה כמו כלב בניגוד לרצונו ותוך שהם מקללים אותו. כמו כן, המבקש ונאשם נוסף הורו למתלונן לחזור אחר קללות משפילות ומבזות עשרות פעמים.

2. הסדר טיעון כתוב וחתום הוגש לבית המשפט ביום 2.4.2024, המבקש הורשע בדינו והוזמן תסקיר שירות מבחן בעניינו. התסקיר התקבל ביום 10.9.2024 וטיעונים לעונש נשמעו ביום 17.9.2024. במסגרת טיעונים אלו, נטען כי המבקש לוקח אחריות על מה שעשה. ברם, עובר למתן גזר הדין המבקש הגיש בקשה להחלפת הייצוג וחזרה מהודאתו. בית המשפט דחה את הבקשה לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו וביום 1.12.2024 נגזר דינו ל-30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את נפגע העבירה בסך של 36,000 ש"ח. ערעורו של המבקש לבית משפט זה הוגש הן על ההחלטה שלא לאפשר לו לחזור בו מההודאה והן על חומרת העונש. בקשת המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל, היא מושא החלטה זו.

3. לא נטען רבות על אודות הרשעתו של המבקש, ועיקר המשקל ניתן בטיעונים שנשמעו לפנַי על חומרת העונש שהושת על המבקש בשים לב לעונשי המאסר בפועל של 24 חודשים שהוטלו על נאשמים אחרים בפרשה; לעברו הפלילי הנקי של המבקש; ולחלקו הקטן יחסית בביצוע העבירות. המשיבה התנגדה לעיכוב ביצוע גזר הדין והחזיקה אחר גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

4. לאחר עיון בבקשה ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ברירת המחדל היא כי נאשם שהורשע ונגזר דינו יחל בריצוי עונשו באופן מיידי. זאת, למעט במקרים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין (ע"פ 3080/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (12.5.2024); ע"פ 6351/21 אלדדא נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (3.10.2021); ע"פ 2261/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (6.4.2021)). לא מצאתי כי המקרה שלפנַי בא בגדרם של מקרים מעין אלו. חרף העובדה שמדובר במבקש נעדר עבר פלילי, יש לתת משקל לחומרתה של העבירה בה הורשע על פי הודאתו ולנסיבות ביצוען אשר מגלמות אכזריות רבה. כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי ניצבת לפני המבקש משוכה משמעותית בהתמודדות עם החלטתו המנומקת והמבוססת של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.

5. כך גם בנוגע לטענותיו של המבקש כלפי חומרת העונש שהוטל עליו. הלכה מושרשת היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או התגלתה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (ע"פ 436/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (19.12.2024); ע"פ 8477/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (6.11.2017)). על פני הדברים, לאור אמות מידה מצומצמות אלו גם סיכויי הערעור על גזר הדין באופן שעונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח יומר בעבודות שירות, אינם מטים את הכף לקבלת הבקשה.

הבקשה נדחית כאמור והמבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 19.1.2025 עד השעה 10:00 בימ"ר ניצן או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078.

ניתנה היום, ז' טבת תשפ"ה (07 ינואר 2025).