ב"כ המשיבה טען שכבר בעבר הוטלה על המערער פסילת רישיון נהיגה בעקבות הרשעה בעבירת סמים, כך שעל המערער היה לקחת נתון זה בחשבון לפני שביצע את העבירות כאן. טען שהעונש שהוטל על המערער ראוי ואין מקום להתערב בו. וביקש לדחות את הערעור.

קראנו את כלל החומרים הנוגעים לענין ושמענו את טיעוני הצדדים והחלטנו לקצר במידת מה את תקופת פסילת רישיון הנהיגה של המערער.

פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה הינה רכיב מרכיבי הענישה העומדים לרשות בית המשפט בענישת עבירות הסמים. מטרתה להציב תג מחיר כואב לביצוע עבירות הסמים, שיהיה בו ביחד עם רכיבי הענישה האחרים כדי להלום את חומרת המעשה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם, וכדי להרתיע את הנאשם ואת הציבור מביצוע עבירות כאלה.

סעיף 37א' בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 מסמיך את בית המשפט להטיל על מי שהורשע בעבירה לפי פקודת הסמים או שנקבע לגביו שביצע עבירה כזו, בנוסף על כל עונש אחר, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים, ובנסיבות מסוימות אף לתקופה ארוכה יותר.

כך שבמישור העקרוני, בית המשפט קמא היה מוסמך להטיל על המערער עונש של פסילת רישיון נהיגה.

השאלה נוגעת אך לענין יישום הסמכות במקרה הקונקרטי.

מבחינת נסיבות ביצוע העבירה, המערער הוביל כמות סם נכבדה ברכבו וכששוטרים כרזו לו לעצור הוא המשיך לנהוג ברכב במהירות במשך מספר דקות. הובלת הסמים ברכב מאפשרת את עצם שינועם לצרכי עבירה ואת הסתרתם מעיני גורמי האכיפה. כך שבנסיבות קיימת זיקה ממשית בין העבירות שהמערער ביצע לבין כלי הרכב של המערער ונהיגת המערער ברכב, המצדיקה הטלת עונש של פסילת רישיון נהיגה.

מבחינת נתוני המערער, לחובת המערער 14 הרשעות תעבורה, שאחת מהן הינה בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, עליה נדון בין היתר ל- 10 חודשי פסילת רישיון נהיגה. ובעברו פסילת רישיון נהיגה נוספת, למשך 6 חודשים, בגין עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והסתייעות ברכב לביצוע עבירה.

ב"כ המערער הפנה לשורה של פסקי דין בהם בית המשפט לא הטיל על נאשמים שהורשעו בהחזקת סמים במשקל משמעותי עונש של פסילת רישיון נהיגה. עיון בפסקי הדין מלמד כי ברוב המקרים עבירות הסמים בוצעו ללא כל קשר לרכב או לנהיגה בו. פסק הדין שהוצג על ידי הסנגור בדיון, בו התביעה לא ביקשה פסילת רישיון נהיגה, ניתן על יסוד הסדר טיעון שברקעו קשיים ראייתיים כך שאין בו כדי להוות אמת מידה לעונש הראוי.

לצד נתוני החומרה שהוצגו, יש להביא בחשבון את העובדה שלאחר קריאת השוטרים למערער לעצור, המערער המשיך בנהיגה קצרה ותוך דקות התעשת ועצר את הרכב ביוזמתו. ובנוסף, יש להתחשב בשיקולי שיקום המערער ובחשיבות רישיון הנהיגה לחזרתו לחיים האזרחיים במיוחד על רקע העובדה שהמערער מתגורר בפזורה הבדואית בתנאי חיים המחייבים נהיגה לצרכי היומיום הבסיסיים והעובדה שאמו סובלת מבעיות בריאות המחייבות הגעה למרכזים רפואיים והיא זקוקה לעזרתו בענין זה.

בהתחשב בכלל רכיבי הענישה שנקבעו למערער ובשיקולים הנוגעים לרכיב פסילת רישיון הנהיגה, מצאנו לקצר במידת מה את תקופת פסילת רישיון הנהיגה של המערער ולהעמידה על 10 חודשים.

ניתן והודע היום כ"ו סיוון תשפ"ד, 02/07/2024 במעמד הנוכחים.

אליהו ביתן, שופט בכיר

טל לחיאני שהם, שופטת

יואב עטר, שופט