החלטה

בפניי שתי בקשות. הבקשה הראשונה עניינה הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא, במסגרתה הורה על הפסקת עבודות שירות שנגזרו על המבקש. הבקשה השנייה היא לעכב את ביצוע ריצוי יתרת העונש שנגזר כאמור עד למתן פסק דין בערעור.

המבקש הורשע בגין עבירה של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. במסגרת הסדר טיעון הוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר, וכן הופעל עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים. נקבע כי עונשים אלה ירוצו בדרך של עבודות שירות (בית המשפט השלום לתעבורה בעכו תתע"א 328-06-20).

מועד תחילת ריצוי עבודות השירות נקבע ליום 16/7/24. ואכן, המבקש החל לרצות את עבודות השירות כאמור.

ברם, בתאריך 7/10/24 הוגשה בקשה להפסקה שיפוטית של עבודות השירות עקב הגשת כתב אישום נוסף לבית המשפט השלום לתעבורה. החלטה בבקשה זו ניתנה ביום 17/12/24, ובמסגרתה הורה בית המשפט על הפסקת עבודות השירות וריצוי העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. נקבע כי ריצוי העונש האמור יחל ביום 10/1/25.

בתאריך 5/1/25 הוגשו הבקשות שבפניי.

ב"כ המבקש הנוכחית מציינת כי אמנם חל איחור מסוים בהגשת הערעור, אך זאת לנוכח החלפת הייצוג וחוסר ההבנה של המבקש באשר למועדי הערעור. כן נטען כי בפלילים הנטל המוטל על מי שמבקש הארכת מועד אינו כבד במיוחד. בנוסף, נטען כי במקרה הנוכחי אי קבלת הבקשה עלולה להביא לפגיעה חמורה במבקש ובבני משפחתו, במיוחד בנו בן ה-6 המוכר כבעל צרכים מיוחדים.