1

עניינה של עתירה זו בבקשת אסיר לצאת ולהשתתף באבל המשפחה על מות סבו. בשים לב ללוחות זמנם של הגשת העתירה וימי האבל הורה בית המשפט כי העתירה תידון על בסיס כתבי טענות. לב"כ העותר ניתנה ארכה להגיב על טענות המשיב בכתב, ואולם הוא בחר שלא לעשות כן. לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה.

ראשית יצוין כי העותר לא פנה לשב"ס בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת. כל שהתעניין הוא באפשרות של לצאת לאזכרת הסב בלווי שב"ס. משלא הוגשה כלל בקשה ליציאה לחופשה ממילא לא מוצה הליך מנהלי ודינה של העתירה להידחות על הסף.

במקרה שבפני, דינה של העתירה גם להידחות לגופה. הטעם הראשון הוא שיציאת עותר ללוויית סב אינה כלולה באותן נסיבות שעל פי הפקודה מצדיקות חופשה חריגה או הוצאת אסיר בלווי. לא פורטו בעתירה כל נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהוראות הפקודה. אין צורך לומר כי קיום הוראות הפקודה אינו יכול להיחשב כהחלטה בלתי סבירה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט. על זאת יש להוסיף כי מתגובת שב"ס עולה כי התנהגות העותר בכלא שלילית וגם משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו לחופשה.

בנסיבות אלו ההחלטה שלא לאשר את הוצאתו לחופשה חריגה היא החלטה סבירה שהתקבלה בהתאם להוראות הפקודה ומשיקולים ענייניים. אין עילה להתערב בה. אשר על כן העתירה נדחית.

2

יש להודיע בדחיפות לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ח, 08 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.